נגה באפלה - רבקה כהנא ובת -עמי מלניק

מתחיל להיות י כתבו לי בבקשה במהרה, יש לי מעט 2 ותר קריר 2 מאוד מה לעשות כאן, אני חשה חוסר תקווה נטושה ומיואשת שלום שלום, חבקו את הקטנה בשמי, לשלושתכם הרבה אהבה מיֶ 2 ט

גם מבלי להכביר מילים ידעה סיטייה שחברתה יֶ ט עוברת משבר ובאה לבקרה. "לוּ רק יכולתי לגור לידם, היה לי סיכו י ללוות אותה בגדילתה", אמרה לה יֶ ט בעצב. סיטייה חיבקה את חברתה ול בה נכמר עליה. הן לא דיברו על הניתוק ועל הצער הגדול של "אֵם" שנותקה באחת מ"בתה". יֶ ט כדרכה נותרה סגורה ומופנמת, אך העצב, החלל שבקרבה, הריק, ותחושת האובדן שליוו אותה ניכרו על פניה. "לזה הם בטח לא יתנגדו", עודדה אותה סיטייה, "אלס הראתה לי את הקופסה שבה היא שומרת את כל המכתבים שכתבת להם. בעצמה אמרה לי שאת הצלת לא רק את בתם אלא גם את השפיות שלהם, נתת להם רצון לחיות, עודדת אותם, תמכת בהם, הם לנצח יהיו אסירי תודה לך". אולם סיטייה טעתה. נוֹבֶ אֶלס ו העדיפו לחזור לחיים נורמליים ולהתרחק מיֶ ט, ולא התירו לרבקה לחזור ולבקר בביתה. אמנם פעמים אחדות הגיעה יֶ ט לבקרם, ואף חזרה והציעה שתשכור דירה בבניין שלהם, אולם ואֶלס חששו, ככל הנראה, שהדבר יבלבל את רבקה. ואפשר שחבוי כאן פחד נוסף, שמא תחוש בתם אהבה גדולה יותר לאמהּ המאמצת המוכרת והחמה. לימים יאמר רֶניר בעלה של סיטייה: "מוזר הדבר שרבקה , שגדלה אצל יֶ ט שנתיים וחצי – כעת אין מתירים לה אפילו לבקר בביתה". בֶנוֹ ואלס הקפידו על כשרוּת ו י יתכן שגם מסיבה זו העדיפו שרבקה לא תבקר בביתם של יט ודוד. ילד אחר, י, דנ בנו של אמיל אברהמס, שהוסתר א צל משפחה הולנדית, היה נוסע לבקר ה בתקופה שלאחר המלחמה למשך חודש וחצי, כל שנה בחופשת הקיץ. פעם חזר והודיע להוריו, יהודיים דתיים שומרי מצוות: "אכלתי חזיר וזה היה מאוד טעים..." ולמרות זאת הקשר לא נותק והילד שמר כל השנים על קשר חם והדוק עם מציליו. אולם לא כך נהגו הוריה של רבקה, הם העדיפו לנתק את הקשר בצורה מיידית וחדה. אֶלס טענה תמיד שחזרתה של רבקה לחיקם הייתה נטולת בעיות וסיבוכים. היא אמנם ציינה את פחדיה של הילדה שהגיבה

בֶנוֹ

12