מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
נספחים
דבר הדור השלישי תומר דמבסקי
“אתה לומד בבית הספר את החומר בצורה תיאורטית, ושומע את הסיפור של סבתא בכל פעם מחדש. הכול נשמע הוליוודי ומרוחק, אבל כשאתה מגיע לפה, הסיפורים שנשמעים דמיוניים קורמים פתאום עור וגידים, או ליתר דיוק, קורמים שיש ואבן בדמות המצבות הבלתי נגמרות. רק כאן אתה מצליח להבין את מימדי הזוועה. אתה פתאום קולט שמעבר לסיפורים המפורסמים והידועים ישנם אלפי סיפורים קטנים על נשים, גברים, ילדים וזקנים שנרצחו באכזריות בכפרים קטנים ושכוחי אל. משפחות שמקום קבורתם אינו ידוע, וספק אם זכרם מועלה ומקודש על ידי מישהו. כשאתה מגיע לפה אתה מבין את ההבדל בין אנשים מדור שלישי, כמוני, שיש להם ‘יום השואה’ פעם בשנה, לבין בני הדור הראשון שיש להם ‘יום השואה’ בכל יום. אף שכלום לא יכול להחזיר את הגלגל לאחור ולהשיב את הנרצחים לחיים, הנקמה הגדולה ביותר היא לראות את סבתא מתגאה במשפחה שהקימה. והכי חשוב, לראות אותה צוחקת בין הדמעות.
121
Made with FlippingBook Annual report