מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
סיפורה של שיינדל • מוכרחה להישאר בחיים
אורית דמבסקי
שמי השני הוא חיה. אורית חיה דמבסקי. אני הנכדה הראשונה של סבא משה, זכרו לברכה, וסבתא יפה, ששרדו שניהם את התופת. לשמי השני, חיה, הייתה משמעות כפולה: גם לזכר אימה של סבתא יפה, וגם בגלל שנולדתי פגה, והרופאים לא נתנו לי סיכויים רבים לשרוד. אבל נאבקתי ושרדתי. עם ילדיה איטה 1942 במאי 21- חיה חיימניעס (לבית בלנק) נרצחה ב ואייזיק. בעלה נרצח עוד קודם לכן. סבתא יפה הייתה ילדה בת אחת עשרה, כשעזבה את יד אימה וברחה על חייה, בלי שום תמונה או חפץ למזכרת ממשפחתה ומבית ילדותה. הסיפור המלא מופיע בספר, אבל רציתי לספר על השרשרת... לחיה הייתה שרשרת זהב עם תליון בצורת לב, שקיבלה בנעוריה מאביה , חיה בלנק. HB ישראל. על התליון נחרטו ראשי התיבות של שמה: כשסוניה, בתה הבכורה של חיה (“הדודה סוניה”, בשבילנו), עלתה ארצה לפני המלחמה, נפרדה ממנה חיה בלב כבד. בסתר ליבה ידעה שלעולם לא תראה אותה עוד, ולכן נתנה לה את השרשרת, כמו שלחה איתה חלק ממנה ללוות אותה בדרכה החדשה. כשסבתא עלתה ארצה לאחר המלחמה, אספו אותה דודה סוניה ודוד אהרון אל ביתם, ודודה סוניה, שהייתה אישה נדיבה ואצילת נפש, נתנה לסבתי את השרשרת, כדי שתהיה לה מזכרת מאימם.
124
Made with FlippingBook Annual report