מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
סיפורה של שיינדל • מוכרחה להישאר בחיים
מסחריות. את הבצל אספו מכל כפרי הסביבה ושיווקו בכל רחבי פולין ואף בחוץ לארץ. ענף הפירות היה כמעט כולו בידיים יהודיות והיה גורם כלכלי חשוב בקהילה. הפירות נרכשו בעודם על העצים, וכאשר הבשילו הובלו לעיר, וממנה שווקו בכל רחבי פולין. עסקי התיווך כללו גם סוכר, עצי יער, עורות ובהמות וכל מה שהיה אפשר לקנות מאיכרי הסביבה ולשווק בסביבה הקרובה והרחוקה. ענף נוסף שפרח באותם ימים היה ענף ההברחות, שכן הגבול הרוסי היה במרחק הליכה מהעיירה. זו הייתה פרנסה מסוכנת – חיילים רוסים שמרו על הגבול ולא היססו לירות בכל מי שהתקרב אליו – אך זה לא הרתיע את המבריחים שפעלו בעיקר בלילות. ההברחה הייתה דו כיוונית, ומהעדויות עולה כי המבריחים התפרנסו יפה. לא כך הסוחרים, שהוציאו את עיקר פרנסתם בימי השוק. יום שוק מקומי, לסביבה הקרובה, התקיים פעמיים בשבוע, ויום שוק אזורי, לסביבה הקרובה והרחוקה, התקיים אחת לשבועיים. ביום זה הגיעו אלפי איכרים מכל האזור, הקימו דוכנים והציעו את סחורותיהם. התחרות הייתה גדולה, והרווח הספיק בקושי לסיפוק צורכי הקיום המינימליים. כשהפולנים פתחו חנויות משלהם וקראו לאוכלוסייה הלא יהודית להחרים את חנויות היהודים, נעשה המצב גרוע יותר ומחוסר תקווה. אין פלא שבמצב כלכלי עגום זה קמו בקוריץ מוסדות צדקה וסעד.
מוסדות צדקה וסעד
מוסדות הצדקה והסעד בקוריץ היו באחריות ההנהגה הקהילתית, שכללה את ועד הקהילה ואת המועצה הדתית. כדי לעזור לנזקקים גייסה ההנהגה הקהילתית את כל בעלי היכולת שבעיירה וגם את קבוצת יוצאי קוריץ שהיגרו לבוסטון שבארצות הברית ועדיין שמרו על קשר חם עם עיירת הולדתם. ההנהגה הקימה מפעלי צדקה רבים ומגוונים: (א) מעות חיטין – בידי ועד הקהילה היה בית חרושת למצות, ולקראת חג הפסח נהגו לחלק
134
Made with FlippingBook Annual report