מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
ילדות בעיירה • 1 פרק
קוריץ, העיירה בה הכול איבדתי...
“קוריץ, העיירה בה הכול איבדתי אחזה בך רק בחלום, שם ביליתי ימי ילדותי מכל זה לא נותר לי מאום. לא אשכח גם לרגע מה ששנים לי היה כה נעים, בקור, לחות, רעב וכל פגע אחשוב על ביתי החמים. אלי! מה קשה להיות יהודי למה כה ירבו ייסוריי? אני שבורה, עד מה עייפתי צריך שיהיה כבר גבול לסבלותיי.
כחיה, במורא חרדה מוות אחוש בכל איבר,
למה לי חיים, מה המטרה לשכב עודי חיה בבור־קבר?
רעד עובר בי לפתע חמימות פושטת בנשמה, פי הכאוב הוגה ללא רתע מילה רק אחת – נקמה!”
, המקור 57 ’ (יהודית קרש (שפירא), ספר קוריץ – פרקי יידיש מתורגמים לעברית, עמ היידי: “כתוב זאת זיכרון בספר”, ספר קוריץ (ווהלין) – ספר זיכרון לקהילתנו שעלה עליה ).355 ’ הכורת, עמ
7
Made with FlippingBook Annual report