גליה שלנו
גליה
כמה היית צוחקת אם היית יודעת שמכינים עכשיו ספר עם מכתבים שנועדו אלייך או נכתבו עלייך כשאת בכלל לא כאן. כמה אני בטוחה שמבפנים זה היה ממלא אותך באושר -רק לשמור על חזות קשוחה שלא ישימו לב. אני מרגישה שזכיתי כמה פעמים, זכיתי בדודה מגניבה וחזקה {לא רק פיזית }, שאומרת מה שעובר לה בראש בלי מסננים ובלי לדפוק חשבון, גם אם לפעמים לא לטובה, תמיד ידעתי להעריך ולהעריץ את זה בך. זכיתי בחברה זורמת וצוחקת ומטעינה אנרגטית, מישהי שהאירה כל ארוחה משפחתית וידעה בין כל הבדיחות גם לתת אוזן קשבת, לתמוך, לסתור ואף להגן. זכיתי במאמנת אישית שלא מוותרת ודוחפת קדימה כשצריך. זכיתי ,אבל אולי גם הפסדתי מזה שלא נתת לי לראות אותך אחרת, אפילו שקשה לי שבקושי נפגשנו או דיברנו. מהרגע שהמצב נהייה קשה לא הסכמת שאבוא או אדע . עכשיו הזיכרון האחרון שלי ממך הוא אותה אישה חזקה שנראית כאילו היא תביס כל דבר , אפילו סרטן מז..ין. אני לפעמים לא קולטת שאת לא פה ולפעמים את עוד מופיעה באיזה פוסט של חברה בפייס, אני בטוחה שגם אם הפוסטים יפסיקו האי קליטה לא, לפחות לא בלב. את תישארי איתי תמיד ותעלי במחשבותיי כל פעם שאלך להתאמן , אדבר עם מישהו על קרוב משפחה כייפי, כשאראה מישהי בטייץ סתם ככה בלי שום קשר לספורט או על פלטפורמות בגובה הירח. אהבתי, אוהבת ואוהב לנצח אמשיך להתגעגע שי אני לא רגיל לכתוב מכתבים, בטח לא מהסוג הזה. וזה מוסיף לזה רובד קשה יותר שזה בשבילך. זה מצחיק, פתאום שאת לא שם בארוחות, אני מבין איך תמיד הייתי מחפש לראות את התגובה שלך לדברים שאני אומר, ועכשיו אני רק מדמיין איך את קוראת את המכתב הזה אבל לא מצליח לדמיין איך את מגיבה. אני חושב שזה כי היה לך כל כך הרבה צדדים באישיות. מצד אחד תפסתי ממך הכי תכלסית שיש. לא אוהבת שמחרטטים, לא אוהבת שחופרים יותר מדי בנושא מסויים, תמיד אומרת את דעתך בלי פשרות על האמת שלך ודעתנית לאללה, אבל בדעות מיוחדות, כאלה שלא רגילים לשמוע מכולם. מצד שני גם הכרתי אותך בתור בן אדם רוחני, שמאמין בקריאה בקלפים ובנשמות של אנשים. ולכן, אני לא מצליח לענות לעצמי האם היית רוצה לקבל תשומת לב במכתב שכזה. זה מלמד אותי בעיקר ששוב אני מחפש תשובה לאיך את היית מגיבה. זה כי למרות פעמים בהם התווכחנו ולא היינו באותו צד, תמיד הערכתי את הדעה שלך ואת הדמות שאת, והאמת שככל שהתבגרתי הערכה הזאת גדלה יותר. שאבתי הרבה השראה מהגישה ה-”לא שמה קצוץ” שלך, ואהבתי לראות את סגנון החיים המיוחד שלך. לפחות ככה תפסתי ממנו. אני מקווה שהדברים שאני כותב היו לך ברורים. שידעת כמה אני תופס ממך, וכמה השפעה היו לעצות הקטנות שלך ולגישה שלך. לא באמת יוצא להגיד דברים כאלה ביום יום (או יותר נכון ארוחה ארוחה) ופתאום צריך לכתוב אתם במכתב וצריך להאמין שתקראי אותם. אז גליה שתדעי שאני ממש מתגעגע בכל שישי מחדש ולפעמים קצת מתחרט שלא יצא לי להגיד לך את מה שכתבתי. אז הנה, גם כשאת שם למעלה, הצלחתי ללמד אותי משהו קטן להמשך. דן
8 2
Made with FlippingBook Learn more on our blog