גליה שלנו
שי, דן ורנן | הספדים מהאחיינים
גליה.. זה לא נתפס עבורי שאני כותבת עלייך, אני עדיין מתבלבלת וחושבת לפני כל ארוחת שישי שאת עומדת להגיע. הרבה זמן עבר ועדיין קשה להתרגל למחשבה שאת כבר לא כאן, אני רגילה לראות אותך, לדבר איתך או סתם להקשיב לסיפורים שאת מספרת ועכשיו אני צריכה להתרגל לעובדה שאת נשארת רק בזכרון. היית משהו מיוחד בשבילי, קשה לי להסביר במילים, לא תמיד אתה מבין איזה חלק בן אדם תופס בחיים שלך עד שהוא לא נמצא. אבל אין ספק שהיית הדודה המגניבה, אחת שאפשר לדבר איתה על הכל, שמעניין אותי לשמוע מה את חושבת ושנראה לי שכל בן אדם יכול להרגיש נח לדבר איתך. הייתה לך אנרגיה מיוחדת, שעוד לא יצא לי להרגיש מעוד אנשים, סוג של גישה קצת צינית אבל כזו שהרגישה לי חיובית, שלוקחת את החיים בקלות, שיודעת להבין סיטואציות ולא להתרגש כשדברים לא בהכרח מסתדרים. קשה לי לחשוב על התקופה האחרונה וכואב לי שלא יצא לי לראות אותך יותר ואולי להצליח ולו ברמיזה להפרד כמו שצריך. כנראה שתמיד אקווה שאולי בכל זאת הפעם תגיעי לארוחת שישי. אני מתגעגעת אלייך ואוהבת אותך וחושבת עלייך הרבה.. רנן
Made with FlippingBook Learn more on our blog