גדעון (גדעון בן-צבי)

כשהעובדים של “אלקטרה” הגיעו בבוקר האחרון לחבר את המערכת הסופית, חיכיתי להם באולם הכניסה של המלון. בקבלת הפנים הקצרה שערכתי להם, אמרתי, “אתם עולים למעלה ולא יורדים עד שהמערכת פועלת במאה אחוז. מזון ומשקה יישלחו אליכם למעלה.” באותו בוקר היה אולם הכניסה במצב של אתר עבודה, מבולגן ומלוכלך. בערב כשהחבר’ה של אלקטרה סיימו את עבודתם וירדו לאולם, הם נעמדו על מקומם בהלם. האולם שינה את פניו, הוא היה נקי, מסודר ומוכן לקבלת האורחים. מועד פתיחת המלון נקבע לערב ליל הסדר. המשוכה האחרונה שנשארה לנו לעבור על מנת לקבל אישור לפתיחת המלון הייתה בדיקות חברת החשמל. קבלני החשמל היו "ג.ג" שעבדו יומם ולילה כדי להכין את המלון לקראת הביקורת. החלטתי למקם את השנאים הענקיים באחד החדרים של מגורי העובדים. יהודה גרין ודויד גבאי הוציאו את נשמתם על מנת להכניס את השנאים הכבדים למקום ולדאוג לכל החיבורים. התחלנו את העבודה ביום רביעי וביום שישי הקומה הרביעית כבר הייתה מחוברת לחשמל באופן תקין. נשמנו אנחת רווחה גדולה, אורחי המלון הראשונים יכלו להגיע לחגוג את ליל הסדר המתקרב, כבר ביום שני. הסמל של "גלי זוהר" הוטבע בעת יציקת החזית של המבנה. אני בעצמי חתכתי את הקלקר וחיברתי אותו לתבנית של המעצב. לא בחלתי בשום עבודה, והכול על מנת להביא את המלון למצב עבודה. למחרת הערב האחרון של חג הפסח הגשתי לגדעון מכתב התפטרות. בחודשיים האחרונים של בניית המלון הרגשתי שאני נתון לקרב בלתי פוסק. מצאתי את עצמי נלחם מול גדעון, עמיה אשתו ונילי סתיו, כל זאת תחת לחץ בלתי אפשרי של עמידה בלוח הזמנים, דבר שעבורי הוא יהרג ובל יעבור. גדעון לא היה מוכן לוותר על שירותיי. הוא כתב לי מכתב תשובה ושכנע אותי להמשיך לעבוד אתו.

109