גדעון (גדעון בן-צבי)
16 שלב ההשלמות ב
חלק האחורי של המלון תוכנן אולם אירועים גדול, שנחפר ממש עד לבריכה. חששתי שהאדמה שמתחת לבריכה תתמוטט והדבר הדיר שינה מעיניי. חפרנו באלכסון, ובצמוד לקיר הבריכה כיוון שהחול היה מעורב עם אבנים אי אפשר לקדוח. לכן חפרנו בזהירות קטע קטן ויצקנו בטון לתמיכה. אחר כך פנינו לקצה השני. כך עברנו מצד לצד עד שהכל היה מוכן מבלי לפגוע בבריכה. כאשר חברת "מי ערד", קבלנית האינסטלציה של המלון, ביקשה להתקין שוחות ביוב מפלסטיק, המועצה המקומית לא אישרה את התוכנית. יצאנו למאבק נגדה והצלחנו לקבל את האישור. כיום כל השוחות בארץ מיוצרות מפלסטיק. לצורך בניית הסולריום, בריכת הטיפולים, נסעתי לסיור במפעל של חברת "בוכטל" הגרמנית, אשר נחשבה לחברה הטובה ביותר בייצור אריחי קרמיקה. טסתי לפרנקפורט ומשם לקחתי רכבת לנירנברג. איתי בתא ישבו עוד שלושה גברים - גרמני מבוגר שנחת מברזיל, רופא גרמני צעיר וסטודנט יווני לרפואה. במהלך הנסיעה אמר המבוגר ליווני הצעיר שעדיף לו ללמוד קונדיטוריה מאשר רפואה: "גם תיהנה, גם יהיה לך טעים וגם תרוויח יותר..." דבריו הזכירו לי שבתקופת עבודתי כמהנדס מועצת ים המלח נאלצתי לפטר בחור נחמד שעבד אצלי כמפקח בנייה ולא היה מוצלח במיוחד. לימים הוא הפך לקונדיטור מוצלח. כשהוא ביקש ממני מכתב המלצה לא היה לי מה לכתוב לזכותו והתייעצתי עם פרנס, שאמר לי, "לכל אחד יש משהו טוב שאפשר לומר עליו." אכן כן, לבחור שלי הייתה מעלה – הוא היה זריז. הוא עבד גרוע, אבל מהר. כתבתי לו מכתב המשבח את זריזותו בעבודה והוא היה מאושר.
Made with FlippingBook Publishing Software