גדעון (גדעון בן-צבי)
באותה נסיעה לנירנברג השתכנתי במלון חמישה כוכבים קטן. למחרת אסף אותי במכונית מרצדס גדולה נהג לבוש מדים, כובע וכפפות, ונסענו למפעל הקרמיקה שהיה לא רחוק מגבול צ'כיה. את חומר הגלם ייבאו הגרמנים מצ'כיה מאחר ששם נמצא החומר המשובח ביותר בעולם. נדהמתי מהמגוון האדיר של הקרמיקות שהוצגו . יחד עם מהנדס 80X80 לי וכמותן לא ראיתי מעולם, בהן למשל אריח דק מאוד בגודל המפעל תכננתי את שטחי המרחצאות במלון, בחרתי אריחים בעובי רגיל והתאמתי את הצבעים, אך בארץ נוכחתי ששילוב הצבעים לא היה מוצלח במיוחד. בארוחת הצהריים, על מנת לכבד את נוכחותי, הניחו על שולחן חדר האוכל את דגל ישראל לצד הדגל הגרמני, נוהג מחמם לב שלא היה מוכר לי עד אז. הגיע העת לקבוע מזוזה לכניסת המלון. רב המלון קישר את גדעון עם הרב אבו- חצירה מבאר שבע. מעת לעת הם נסעו אליו בלילות להתייעצויות וקבלת ברכה, ובהזדמנויות שונות גם תרמו לו כסף. הרב הגדול בכבודו ובעצמו התקין את מזוזת המלון, אחרי שנים בהן לא יצא מעירו. הרב בירך ואמר: "למלון יהיה מזל והוא יצליח", אך דבריו צרמו לי, מפני שהוא בירך את המלון ולא את גדעון.
לאחר פתיחת המלון, גדעון החליט להפוך את המקלט למועדין לילה. בכניסה למועדון רצינו להעמיד מרקיזה ואני לקחתי על עצמי את העבודה. כשהבאתי את המרקיזה להתקנה הסתבר שלקחתי מידות שגויות. גדעון רתח עליי ונאלצנו להוסיף חתיכה להשלמה.
117
Made with FlippingBook Publishing Software