גדעון (גדעון בן-צבי)
17 השיטה שהובילה
ש בעים אחוזים מבניית המלון מומנו על ידי מענק ממשלתי, ועל תהליך הבנייה הופקד מהנדס מלווה מטעם המדינה. באותן שנים מצב הכלכלה בישראל היה בשפל. "הליכוד" הכניס את המשק לסחרור אינפלציוני בכדי לרסק את מוקדי הכוח של מפלגת העבודה. גדעון קיבל את כספי המענק מהמדינה על-פי שלבי ההתקדמות. התשלום היה מגיע כחמישה חודשים לאחר הגשת דרישת התשלום, כאשר הכסף כבר איבד נתח גדול משוויו. נוסף לזאת, ערכו של הפרנק הבלגי נסק. כך אפוא נוצר מצב שהתשואה מהמלון לא הייתה מספקת. גדעון לא הצליח לשלם לבלגים ומצב המלון הלך והדרדר. מכיוון שהמלון לא הניב את הרווחים המצופים, השותף האמריקאי החליט לעזוב והשליטה הבלעדית חזרה לידיו של גדעון. הנושים פנו לבית המשפט והמלון הועבר לידי כונס נכסים. למחרת ההחלטה פורסמה בעיתון "הארץ" הידיעה על כינוס נכסים, ולמשרדים המפוארים בתל אביב נכנסו עורכי דין שמאותו רגע החברה הייתה תחת ניהולם. זו הייתה הטרגדיה של גדעון ועמיה. אני המשכתי לעבוד עבור המלון. היו לי גם עבודות פרטיות והיה לי נוח להמשיך לעבוד מהמשרד. בסוף החודש לא קיבלתי משכורת. בשלב מסוים נזקקו עורכי הדין לשרותיי, אז שולמה משכורתי רטרואקטיבית וגם נסעתי איתם לבית המשפט למסור עדות בנושא פשיטת הרגל. לירושלים נסענו כמובן במונית ספישל על חשבון המלון פושט הרגל. לבסוף המלון נמכר לחברת קרלטון. לאחר המכירה הציעו לי אנשי "קרלטון" להמשיך לעבוד כמנהל תחום הבנייה, ובתוך כך גם לסיים את בניית הסולריום. מספר ימים לפני שחתמתי על החוזה, ביקש ממני גדעון שלא אסיים את בניית המלון. הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה שאני, חברו הטוב ושותפו לדרך, אמשיך את
לכינוס נכסים של המלון
Made with FlippingBook Publishing Software