גדעון (גדעון בן-צבי)

הכפרים ליד בקתה עם מזקקה שבחצרה שוטטו חזירים. הוזמנו פנימה ואז התברר ש”הבקתה” היא חדר אחד גדול מרוהט בשולחן, כיסאות ומיטה גבוהה. המיטה הזכירה לי את המיטה של סבא יצחק שהייתה בביתו ברעננה. בצמוד לחדר הגדול, היה חדרון קטן ששימש מטבח, השירותים היו במבנה נפרד בחצר. אכלנו שם ארוחה בשרית דשנה וטעימה. בחושך החורפי של אחר הצהריים נסענו בדרכי עפר. הנהג חיפש קיצור דרך לארמון של המלך קרול, בעוד בחוץ שרר קור עז, ואני חששתי שנבלה את הלילה ברכב. לבסוף הגענו לאזור בשם סינאיה, שם נמצא ארמונו של המלך קרול, לא רחוק ממעיינות מרפא. ישנו בלילה במלון מקומי פשוט מאוד. בשעה שמונה בערב נפסק החימום וכל הלילה רעדתי מקור מתחת לשמיכה הדקה במלון העלוב. למחרת הלכנו לראות את הארמון הענק של המלך. הארמון על גניו היפים היה סגור, ולידו ניצב בניין ישן של מרחצאות. בסמוך ניצב בית מלון סגור בן שש קומות, שעמד למכירה. לקחתי מידות לצורךתכנון שיפוץ עתידי של המלון. משם נסענו לכיוון הדנובה ולראשונה בחיי ראיתי את הנהר הרחב והמרשים. לא רחוק מהנקודה בנהר בה עמדנו, התפרש הגבול המשותף בין רומניה ויוגוסלביה, השתוללה מלחמת אזרחים עקובה מדם. המשכנו לכיוון הגבול עם הונגריה ובדרך צפינו במופע של צוענים באחת העיירות, כשעינינו בולשות כל העת לצדדים מחשש שיכייסו אותנו. הגענו לעיר בשם ערד (ממש כשם העיר בישראל) ופגשנו ידידה של המנעולן. את ארוחת הערב סעדנו בביתה, שנבנה בתקופה הקומוניסטית. כשנאמר לה שאני קורא בכף הרגל היא מיד חלצה את נעלה. במבט חטוף אבחנתי שהיא עברה ניתוח, והדהמתי אותה ואת האורחים.