גדעון (גדעון בן-צבי)
ביום המחרת ראינו בעיר מלון נוסף שנסגר והועמד למכירה. עשינו עוד מדידות, צילמנו את המקום וקיימנו כמה פגישות. המשכנו לכיוון חוות הדגים ובדרך קנינו חולצות רקומות בעבודת יד, עליהן נדרשנו לשלם מס בשדה התעופה, בתואנה שלקחנו איתנו לארץ אומנות מקומית. התקבלנו בסבר פנים יפות בהגיענו לחוות הדגים ממנה גדעון רצה לייבא את הפורלים. המתורגמן טיפל במערכת הקירור של המכולה שגדעון רכש מבעוד מועד להעברת הדגים הקפואים לארץ, והמשכנו למלון הבא. בהגיענו למלון המלווה סימן לנו להיכנס דרך הדלת האחורית כדי שלא נחשף כתיירים, אחרת פקיד הקבלה היה גובה מאיתנו מחיר גבוה במיוחד בגלל שאנחנו תיירים. כנראה שההתחזות למקומיים לא עלתה בקנה אחד עם המציאות, כי כבר בארוחת הבוקר במפעל הדגים שאלו אותנו המארחים אם אספנו את הבחורות שהכינו לנו לכבוד הלילה, והופתעו שהשבנו בשלילה. מסתבר כי לכל מדינה יש את המנטליות שלה. בערב הגענו אל תחנת הרכבת ונסענו בקרון לילה לבוקרשט, כשמבעד לחלון מראה משכר של שלג כבד שלא פסק לרדת במהלך כל הנסיעה. בצאתנו מהתחנה ביקשו מאיתנו מקומיים לקבל את כרטיסי הרכבת המשומשים שלנו, כנראה כי הם יכלו לעשות עליהם רווח כלשהו, אך אני העדפתי לשמור את הכרטיס שלי למזכרת. השר לשעבר אירח אותנו לארוחת בוקר דשנה בביתו בבוקרשט, שכללה גם סלט משובח במיוחד של חצילים בשום, ובזאת תם המסע שלנו ברומניה. שהיה נהדר חוץ מחסרונו של גדעון שלא התלווה לנסיעה.
131
Made with FlippingBook Publishing Software