גדעון (גדעון בן-צבי)

יחסי העבודה בין גדעון לביני התנהלו על פי רוב על מי מנוחות, אך באופן טבעי נגלו גם מתחים וכעסים. כשיצקנו את גג בניין מגורי העובדים, ולמעשה את יציקת הגג הראשונה בבניית המלון, גדעון הופיע בשטח והחל לחלק הוראות, על אף שאני הייתי מנהל העבודה. כשהתגלתה בעיה בגג, גדעון הלך אחורה ופינה לי שוב את מקומי, עד לפעם הבאה שהחליט להשתלט על העניינים. על אף שההתנהגות הזו הכעיסה אותי מאוד, מעולם לא נתתי לדברים לפגוע בחברות שלנו. בימים הראשונים לבנייה עוד יכלתי ליהנות מאווירה רגועה וזמן פנוי. נהגתי לעלות על המנוף באתר, לתצפת על הבנייה מלמעלה וליהנות מהנוף. לא אחת גדעון היה מגיע לחפש אותי וכששאל את העובדים היכן אני, הם היו צוחקים ומצביעים לו על השמים. אחראי מחסן הכלים היה יהודי חביב בשם טייב, שהגיש לי קפה בכמויות שגרמו לי לכאבים בקיבה. גזבר הפרויקט היה בחור בשם רוח שגר בערד. באחד הימים טייב ביקש מרוח טרמפ למעלה לכיוון ערד, אך זה סירב לקחתו בטענה שהחיפושית הקטנה שלו לא תסחוב את שניהם בעליה. החלטתי ללמד את רוח לקח על התנהגותו הלא חברית והורדתי לו את לחץ האוויר מאחד הגלגלים. הוא היה בטוח שמדובר בפנצ’ר ובשיא החום נאלץ ללכת לתקן את הצמיג, רק כדי לגלות במוסך שהכול תקין. העבודה בים המלח התחילה בשעה חמש לפנות בוקר ובתשע כבר הוגשה הארוחה הראשונה. בהמשך, כשמספר העובדים גדל וחדר האוכל היה צר מלהכיל, עברנו לאכול בשני סבבים. לי היה מקום קבוע ליד כיוף עבד, בחור דרוזי מעוספיה, שהיה אחראי על הפועלים. היה לנו נוהג להתחלק בלחם- אני אכלתי את הקרום הקשה וכיוף אכל את פנים הלחם הלבן והרך.