גדעון (גדעון בן-צבי)
כיוף היה אחראי על בניית שלד המלון, אך בשלב מסוים עזב ובמקומו מונה קובי חבקין, שעסק עד כה בפנים המבנה. קובי היה די לחוץ מהאחריות החדשה שניתנה לו, וכדי להרגיע אותו ישבתי איתו מדי יום ותכננו יחד את המשימות לביצוע ביום המחרת. “העבודה לא צריכה להריץ אותך, אתה צריך להריץ את העבודה”, הדגשתי בפניו כל הזמן. לי עצמי הייתה שיטה משלי. באחד הימים קניתי מתייר אוסטרלי ששהה ב”גלי זוהר” טייפ נייד, מכשיר משוכלל שלא נראה במחוזותינו באותם ימים. במהלך הנסיעות הארוכות הקלטתי משימות לביצוע ותובנות שעלו לי, ואת ההקלטות העברתי למזכירה להקלדה. גדעון היה מרוצה מהעבודה שלי, ולא הסתפק רק במילים טובות. תחילה השתכרתי כאלפיים וחמש-מאות לירות לחודש. לשם ההשוואה, בתעשייה האווירית קיבלתי שכר של אלף וארבע-מאות לירות. לאחר חצי שנה גדעון הודיע לי כי הוא מעלה את שכרי לשלושת-אלפים לירות. אמרתי לו שאין לי כל טענה כלפי השכר שלי אך הוא השיב “אבל ככה אני רוצה”, ואף שילם לי רטרואקטיבית משכורת גבוהה יותר עוד מהחודש הראשון לעבודתי. מעבר לעבודה השוטפת איתו, גדעון תמיד דאג שאקבל פרויקטים נוספים. מאחר והיתה בעיה בקליטת שידורי הטלוויזיה בכל אזור ים המלך במלון גדעון פנה לרשויות. נאמר לו שלכשיהיה תקציב לכך, תוקם סמוך למצדה תחנת ממסר. גדעון הציע את עצמו לבניית הפרויקט, ופנה אליי לביצוע המשימה. אני הייתי אמון על תכנון הפרויקט ואת העבודה ביצע לינצ’בסקי, כולל יציקת גג ממוזאיקה לבנה במקום גג מזפת, בשל החום הכבד באזור. כך קרה שהקמתי את תחנת הממסר עבור כל בתי המלון שבאזור ים המלח.
17
Made with FlippingBook Publishing Software