גדעון (גדעון בן-צבי)
את רצפת אולם הכניסה יצקנו יחד עם העמוד התומך שלה שיצא מהמרתף. במהלך היציקה לא שמתי לב לכך שהבטון לא ירד לתוך תבנית העמוד. לאחר שהתבנית של העמוד פורקה, חשכו עיניי. הרצפה/תקרה הייתה תלויה באוויר ללא תמיכה. במהירות רבה תמכנו אותה עם רגלי מסקו (תמוכות מברזל). אחר כך פערנו חור גדול, יצקנו דרכו בטון והבעיה נפתרה. זמן מה לאחר מכן ביקר במלון אחד המהנדסים ממשרדו של שמעיה בן אברהם. תיארתי בפניו את המקרה, מבלי לציין שזה קרה אצלנו במלון. "לעתים קרובות מהנדסים חוששים שמשהו לא יחזיק, לכן הם מוסיפים עוד חומרים." הסביר המהנדס והוסיף בביטחון, "אבל אצלנו זה לא קורה." באחד מביקוריו של שמעיה בן אברהם בכבודו ובעצמו באתר, הבחנתי שאחד הברזלים מהעמוד בקומה שמתחת למטבח קצר יותר מהאחרים. הנחתי על קצה העמוד חבית הפוכה, וכך נדבר חמק מעיניו. בבניית מלון "פאן אמריקן" השתמשנו במנוף, כלי שהיה בזמנו חידוש עבורי. כאשר יצקנו את היסוד למנוף הראשון, התפספס ממקומו אחד מברגי הענק שהיו אמורים לחבר אותו ליסוד. הייתי טירון בעניין ונסעתי לאתר הבנייה של החברה בבת ים כדי להתייעץ מה לעשות. לאחר התייעצות החלטנו לחבר את המנוף כמו שהוא ולאלתר עם החיבור החסר. התחלנו לעבוד ובכל פעם שהמנוף פנה לכיוון של הבורג החסר, לבי החסיר פעימה. בהמשך העבודה טיפס המנוף לגובה וכבר היה מחובר לבניין. ביציקת היסוד למנוף השני כבר הייתי מנוסה והבעיה לא נשנתה. שיטת העבודה שלי הייתה להרים קירות בגובה קומה אחת ולהשאיר מרווח של שני בלוקים בלבד עד יציקת התקרה מעל. כך, כשבנינו את הקומה הבאה אפשר היה לעמוד על הקומה שמתחתיה ולעבוד בצורה נוחה יותר, ובדרך גם להימנע מעיכובים.
29
Made with FlippingBook Publishing Software