גדעון (גדעון בן-צבי)

את תקרת האמבטיה, שיצקנו בסדנה באתר הבנייה, יצקנו מבטון כפלטה אחת והנחנו אותה בעזרת מנופים. מדי יום יצקנו תקרת בטון חדשה לתבנית של שישה סנטימטר והמתנו שישה ימים עד שתתייבש. למקרה שאחת התקרות תיסדק, הקפדתי שתהיה לנו תמיד תקרה עודפת. כך הגעתי למצב שהעבודה אף פעם לא התעכבה. את התקרות הסדוקות נהגנו להעביר לשולי אתר הבנייה קרוב לים. באחד הימים טיילתי שם ודרכתי על אחת התקרות הסדוקות שנראתה שלמה. התקרה ממש התפוררה מתחת לרגליי כי המלח עיכל את הבטון. תמיד התייחסתי לעבודה שלי ברצינות. על אף שעבדתי כשכיר אצל גדעון, התייחסתי לעבודה אצלו כאילו מדובר בעסק שלי. אם חשבתי או ידעתי שביכולתי לעשות דבר- מה שיחסוך זמן וכסף, עשיתי זאת ללא היסוס ובמקרים שלא ידעתי, מצאתי את הדרך לעשות זאת. כשחברת החשמל רצתה להציב שנאי בתוך המלון, אני לא רציתי שהוא יתפוס מקום בשטח הבנוי. ביקשתי שימקמו את השנאי מעבר לכביש, ותכננתי לבצע חתך עמוק באמצע הכביש שבו יונחו הצינורות עם הכבלים, ומעליו לאטום שוב את הכביש. חברת חשמל הסכימה להצעתי, אך מע"צ, שהכביש באחריותה, התנגדו מהסיבה שמדובר בכביש ראשי ולא ניתן לסגור אותו עבור העבודה. הם הציעו לי לקדוח מנהרה עמוקה מתחת לכביש, כך שהתנועה לא תופרע, אלא שקידוח מסוג כזה עלה הרבה כסף, והעבודה שאני תכננתי הייתה הרבה יותר פשוטה וזולה.

Made with FlippingBook Publishing Software