גדעון (גדעון בן-צבי)
5 מ
חופן סיפורי אווירה וחברים
לון "גלי זוהר" בו התגוררתי שכן במרחק שלושה קילומטרים צפונית למלון "פאן אמריקן". יום אחד האחראי על התחזוקה ב"פאן אמריקן" ביקש ממנהל המחסן של "גלי זוהר" את מכוניתו בכדי לנסוע בין שני האתרים. באותו זמן עמדתי באתר הבנייה וצפיתי לעבר הכביש. ראיתי את המכונית מתקדמת במהירות, בזמן שמולה מן הצד השני מגיחה מכונית פרטית אמריקאית
ענקית, עד ששתיהן התנגשו ברעש אדיר. במזל איש לא נפגע. התקשרתי למנהל המחסן ב"גלי זוהר" ושאלתי, "יש לך מכונית?" "כן, בטח," ענה. "אז הייתה לך מכונית," אמרתי. הוא התעצבן כהוגן כיוון שלא הבין על מה אני מדבר.
אני עצמי נהגתי כמו מטורף בכבישי ים המלח השוממים, עד כדי כך שמכוניות שעקפתי היו מתנדנדות מעוצמת הרוח של רכבי החולף על פניהן. בערד היה שוטר בשם חסיד שחיכה כל הזמן להזדמנות לתפוס אותי על נהיגה במהירות מופרזת. אותו חסיד עשה לפעמים השלמת הכנסה באתר הבנייה שלנו בעבודות מתכת שונות. באחד הימים ראיתי שהוא לא חובש קסדה, בעוד שבקומה החמישית עבדו עם בלוקים. הוריתי לו לחבוש קסדה אבל חסיד לא שעה לדבריי. לא חלפו מספר דקות ולפתע החל משב רוח עוצמתי ובלוקים נפלו מהקומה החמישית, בעוד חסיד עומד מעל הקומה הראשונה, וכל גופו בולט החוצה. "חסיד, עזוב את הכול. כנס מיד פנימה לתוך הבניין!" צעקתי לו. הוא הכניס את ראשו פנימה, אך אחד הבלוקים שצנח פגע בכתפו. הכנסתי אותו לרכב ונסענו לבית החולים בבאר שבע, במהירות כמובן. הקנטתי אותו: "עכשיו אתה יכול לרשום לי דוח על מהירות." שנים אחר כך הוא המשיך לוותר לי על דוחות מהירות בסיבובי ים המלח.
Made with FlippingBook Publishing Software