גדעון (גדעון בן-צבי)

במקרה אחר עבדנו על יציקה שנמשכה אל תוך הלילה. מבלי הודעה מוקדמת, המנופאים ירדו מהכלים והלכו לשחק קלפים. ביקשתי מהם לחזור לעבוד אך הם היו בשלהם. הלכתי להפעיל את המנוף בעצמי, אף שלא היה לי רישיון. ברגע שהם ראו זאת הם חזרו בריצה, עלו על הכלים והתחילו לעבוד. אחד המנופאים, בחור חיפאי בשם פנחס, עבר לגור בערד. יום אחד הוא התקשר והודיע שלא יגיע לעבודה כי אמו חולה. הודעתו נשמעה לי חשודה, איתרתי את ם הודתה לי בנימוס וסיפרה שהיא מרגישה מצוין ֵ אמו בטלפון ושאלתי לשלומה. הא ולגמרי בריאה. למחרת בבוקר יצאתי אל תחנת האוטובוס שעמדה מרחק צעדים ספורים ממשרדי, והמתנתי להגעתו של האוטובוס הראשון מערד. כשהמנופאי בא לרדת מהאוטובוס צעקתי לעברו "אין צורך שתרד, אתה מפוטר!" יושרה בעבודה הייתה מבחינתי עניין בל יעבור, ושקרנים לא קיבלו אצלי הזדמנות שניה. לקראת פתיחת המלון עבדנו בלחץ מטורף. התחילו להגיע עובדים חדשים שיתפעלו וגדעון מצא לנכון להכניס אותם גם לעבודה בבניין. על קונדיטור המלון למשל הטלתי להשקות את הבטון. הבחור החביב לא נעל נעלי עבודה, וכל כמה ימים דרך על מסמר. יום אחד הוא ניגש אליי כואב ואובד עיצות עם בורג שננעץ לו בנעל. "תבריג אותו החוצה" אמרתי לו בקור-רוח. לעובד אחר היו כל מיני הערות מעצבנות כלפיי. באחד הימים שני פועלים החליטו לעבוד עליו. בזמן שערבבו את הטיט הם אמרו לו "הטיט לא יוצא מספיק קשה כי עמוס לא נותן לנו לשים בו מספיק ביצים". הבחור הלך והביא מהמטבח קרטון ביצים ושבר ביצה לכל דלי. "עכשיו זה בסדר!" אמר להם בחיוך מרגיע. גדעון ידע על כל המתיחות שלי.

Made with FlippingBook Publishing Software