גדעון (גדעון בן-צבי)
על אף העובדה שבית המשפט קבע שהבית שייך לאבי, שהרי מסיבה זו נאלצנו למסור אותו לכונס הנכסים, דודיי טענו שהבית שייך לסבא, ולכן מגיע לכל אחד מהאחים רבע מהנכס. ידעתי בוודאות גמורה שהבית היה שייך לאבי על פי כל אמות מידה, אך הדבר האחרון שרציתי היה לנהל מאבק עם בני משפחה. שוב פניתי לגדעון, שכרגיל שמח לשתף איתי פעולה. בהתאם לסיכום ביננו, גדעון הציע לדודיי לקנות ממנו בחזרה את הבית במחיר מאה שישים אלף לירות. שלושת דודיי ואני התחלקנו בסכום וגדעון, שמלכתחילה רכש את הבית מהכסף שלי, העביר אליי את התשלום. כך הפסדתי את הבעלות הבלעדית על הבית, אבל הרווחתי ארבעים-אלף לירות מהעסקה. שנים רבות אחר כך, באחד מביקוריי אצל דודתי אסתר בבית האבות ברמת אפעל, היא הודתה בפניי: "הבית היה שייך לאביך. אין בכך ספק."
אדם יכול להיות נחמד כלפי חברו כל חייו, אבל בסופו של דבר ניתן לאמוד את טיבו של אדם רק כשנקלעים לצרה. גדעון עמד במבחן החברות מעל לכל ספק.
63
Made with FlippingBook Publishing Software