גדעון (גדעון בן-צבי)

, נישאתי לאילה, אותה הכרתי עוד 1983 במרץ 15- יומיים לאחר תחילת העבודות, ב בעבודתי בתעשייה האווירית. החתונה נערכה במלון "רמת-אביב", שבו עבד אביה כמשגיח כשרות. מהצד שלי הזמנתי מספר מצומצם של אורחים, וביניהם גדעון, גודי, בירי, משפחת רוזנטל, פרץ ואשתו שושנה. בסיום הערב אילה ואני נסענו לדירה בבני ברק, ובילינו שם את הערב המשותף הראשון שלנו בדירה. למחרת נסענו לים המלח עם דודתה של אילה, רבקה, שהגיעה במיוחד לחתונה מפלורידה. אני עבדתי בעוד השתיים נחו ובילו. מאחר שריחוקו של ים המלח היה גורם מכביד ומעכב את העבודה, סיכמתי עם חברת "רדימיקס" על הקמת מפעל זמני ליצור בטון, סמוך לשטחו הייעודי של המלון, אשר ישרת אותנו ואתרי בנייה נוספים בסביבה. משה שמיר, ראש המועצה האזורית תמר, ומהנדס המועצה, סירבו לאשר את הקמת המפעל. התנגדותם הסבה לנו הוצאות מיותרות על ההובלה היקרה של הבטון. לגדעון היה הסדר כספי עם חבריו מחברת "שומרון", איתם עבד כשבנה כמה שנים קודם לכן את מלון "מנדרין" בתל אביב. ההסדר גרר מריבה עם שותפו של גדעון, יוסי, שהאשים את גדעון במירמה ובגניבת כספי חברה. הוא טען שהמדידות שהציג בפניו לא היו נכונות, ואף האשים אותי שעשיתי יד אחת עם גדעון. הדבר הגיע לידי סכסוך רציני, ובשלב עבודות הגמר על המלון נפרדו דרכיהם. במהלך הבניה הבאנו מנוף חיצוני שהחל את עבודתו בגובה המרתף. המנוף שירת אותנו במשך עבודות פיתוח השטח מסביב למלון וכשהוא סיים את עבודתו נותר באדמה בור עם קירות בטון. במקום לסתום את הבור באדמה, החלטתי לצקת מעליו תקרה, וכך יצרנו חדר נוסף בקומת המרתף.

83

Made with FlippingBook Publishing Software