גדעון (גדעון בן-צבי)

שיטת בניית השלד הייתה ייחודית: בניינו קירות בין שלושה חדרים, למחרת פירקנו את תבנית הברזל ועברנו לבנות את שלושת החדרים הבאים ואת הקירות האלכסוניים של החזית הצדדית של המלון. לאחר עוד יום, כבר הנפנו את התקרה של כל חדר ולמעשה כל שבוע הרמנו עוד קומה. הקיר החיצוני היה בעובי של עשרים סנטימטר והיה מורכב משתי שכבות בטון, כל אחת בעובי שישה סנטימטר ובתווך שכבת קלקר בעובי שמונה סנטימטר. שכבת הקלקר סיפקה בידוד מעולה כך שגם בשיא היום שהטמפרטורה בחוץ להטה, בפנים הטמפרטורות היו נוחות. מנהל העבודה פנחס אפללו היה איש מוכשר, אך לא עבד בצורה מסודרת לטעמי. אני זוכר אותו מתרוצץ ברחבי האתר ומחלק משימות באי סדר. בשלב מסוים הוא יצא למילואים ואני מילאתי את מקומו. עמדתי על הגג על מנת שתהיה לי תצפית טובה על כל הנעשה בשטח, ובעזרת רמקול חילקתי הוראות בצורה רגועה. בכל שלושה ימים התקדמנו שלב ובתוך שבוע סיימנו לצקת קומה. כשאפללו חזר המערכת הייתה כבר משומנת ומתורגלת ובניית הקומות התקדמה במהירות. כמו בכל בניית פרויקט גדול, היו מכשולים שהאטו אותנו. כך היה עם מדרגות החירום המעוגלות שתוכננו, ועבורן השתמשנו ביציקה מיוחדת. בעת בניית הקומה השנייה הודיעה לנו המועצה כי המדרגות אינן תקניות ועלינו להשתמש במדרגות מרובעות בלבד. נאלצנו לפרק את העבודה ולבנות את גרמי המדרגות מחדש. גדעון כעס מאוד עליי ועל הארכיטקט. את מעלית השירות במלון "גלי זוהר ב'" השכרנו מויקטור אבולעפיה, שאיתו עבדתי בשותפות באקוודור ושהיה אמון על סיום בנית מלון מנדרין. כשסיימו את בניית מלון "מנדרין" כבר לא היה צורך במעלית החיצונית ששימשה למהלך העבודות, ואני ביקשתי מויקטור לקחת את המעלית ולשפץ אותה. כך, במקום מושבה החדש בים המלח, שמשה המעלית כמעלית שירות לרשות עובדי המלון ולהעברת ציוד.