גדעון (גדעון בן-צבי)

לפתיחתו של מלון "גלי זוהר ב'", התגלה לי כי הרהיטים מאיטליה נבנו מחומר לא איכותי, בלשון המעטה. הדבר התברר בעת ביקורם של עובדים ממפעל הרהיטים של קיבוץ חמדיה. כשערכנו להם סיור בחדרים הם מיד הבחינו שמדובר בהדבקה גרועה מאוד של פורניר ולא בעץ איכותי. טעות זו כואבת לי עד היום. נכנסנו לשערי מילאנו, ובעזרת מפות בלבד הצלחתי לנווט במדויק עד לפתח המלון. בבוקר המחרת נפגשנו במשרד מכירות עם יהודים מעיראק ובחרנו שיש יפה לחיפוי הקיר מסביב למעליות בלובי ובכל הקומות. לדאבוני, השיש שהגיע לארץ נראה לי שונה מהשיש שהראו לנו. משם נהגתי לשדה התעופה. הייתה זו הפעם הראשונה בחיי בה התבקשתי להשאיר את הרכב בחניה עם המפתח תקוע בסווי'ץ. טסנו לבלגיה להמשיך בשיחות. גדעון ושאר החבורה נשארו בבלגיה ואני לקחתי רכבת לבזל, לבקר בתערוכה בינלאומית של מטבחים תעשייתיים. רכשתי לעצמי על חשבון החברה ולמורת רוחו של גדעון כרטיס למחלקה ראשונה. כשניגשתי לקרון הקונדוקטור נפנף אותי, אך משהצגתי לו את הכרטיס היוקרתי, הוא ליווה אותי לתא השמור ונהג בי בכפפות של משי. כדי שלא אצטרך להתעורר במעברי הגבול בין המדינות ולהזדהות מול השוטרים, הוא לקח לי את הדרכון ועשה זאת עבורי, והעיר אותי בשעה שביקשתי. ירדתי בתחנה על גבול שוויץ-צרפת. היה זה יום קר במיוחד, ובדרכי צועד למלון ראיתי טיפות קפואות על העצים, מראה שכמוהו ראיתי עד אותו יום רק בסרטים. תערוכת המטבחים הייתה מרשימה אך לא השכלתי ממנה, כיוון שהידע שלי בתחום המטבחים היה קלוש ביותר. המשכתי ברכבת לציריך ומשם עשיתי את הדרך פוּרט, אוסטריה, במטוס טורבו-פרופ בן שמונה-עשר מושבים, בין ההרים ֶ ג ָ לקל

Made with FlippingBook Publishing Software