הישוב - כל מה שקורה אצלנו - גיליון 93

יומן מסע

המגורים הנידחת בבוש של דארקי המדריך שלנו שעליו סיפרתי, ומצד שני רואים לפנינו בחור מקסים ומיוחד, שמדבר אנגלית מצוינת, קורא וכותב היטב, אינטליגנט ומלא חוכמת לב וחוכמת חיים. או אנשים נוספים שפגשנו, וסיפרו לנו על חלומות להקמת עסק ועל השקעה במיזמים תיירותיים, ולצד החלומות סיפוריהם על מגורים וחיים בבקתות בוץ במקומות כל כך נידחים ומבודדים... ברור שיש פה משהו מהמוגבלות ומהדעות הקדומות שאנחנו נושאים, ובאים איתן למפגשים האלה. אבל האמת היא, שאותי כל המפגשים והתובנות האלה מאוד הרשימו, ולא חשוב מה באמת ייצא מכל החלומות והחזונות האלה. יכולתי להרגיש את הרוח של האנשים האלה, ויש בה משהו חזק וטוב. בכמה מקומות שאמרנו שאנחנו מישראל ואנחנו יהודים, נענינו ב: "אהו, אני שמח לפגוש ". מאז אני מרגישה שהזהות העצמית JESUS אנשים מהשבט של שלי הורחבה, ויש לי שייכות שבטית מאוד מכובדת ונחשבת פה... ראוי לציין שבוטסואנה היא אחת המדינות הבודדות באפריקה שהצליחה לתעל את התמלוגים שהיא מקבלת עבור אוצרות הטבע שלה (בעיקר יהלומים), לטובת מערכת החינוך ולא לפזרם בחשבונות ממוספרים בשווייץ. בהרבה כפרים נידחים ומרוחקים, ללא חשמל ומים, שאליהם אנחנו מגיעים, יש לצד בקתות הבוץ והקש, בית ספר מסודר ומאורגן. בית הספר צבוע תמיד בצבע ורוד כתום, ואני תוהה מדוע בחרו דווקא בצבע הזה. בכלל, בוטסואנה היא מדינה די מיוחדת באפריקה. אין ולא היו בה מלחמות בין-שבטיות, יש בה דמוקרטיה יציבה וארוכת שנים, וכל הנושא של החינוך מטופל פה בצורה מאוד מתקדמת ומקיפה ביחס לארצות האחרות ביבשת, להוציא דרום אפריקה כמובן.

עליהם, והיא פוגשת את המציאות כפי שהיא ולא מקשה עליה... מעורר מחשבות. כל זה מזכיר לי מפגש מעניין נוסף שהיה לנו. נפגשנו לכמה שעות, באיזה כפר נידח, כזה שבסופו הדרך נגמרת, עם כמה אנשים מקומיים, שקיבלו פרויקט מהמדינה: ללקט זרעים של צמחי בר למאכל מסביבת הכפר שלהם, ולנסות לביית אותם, כך שאפשר יהיה להרבות את הזרעים, ולהשתמש בצמחים האלה באופן יותר מאסיבי ומכוון, לטובת הכלל. ה"משתלה" שבה הכול אמור לקרות, לא נראה שממנה תצמח החקלאות העתידית של בוטסואנה, אבל היה בה מפגש מרתק עם כמה נושאי תפקידים: הצ'יף של הכפר, אחראית הפרויקט, מנהלת המלקטות והמלקטות עצמן. ישבנו איתם כשעה וחצי, וכל אחד מהאנשים אמר את דברו בפאתוס משעשע. לאחר תפילה משותפת בשפת המקום, תפילה שהסתיימה במילה אמן(?!) הם פירטו את החזון של הכפר מבחינת הפרויקט, סיפרו על התעסוקה וההכנסה שהוא יביא לכפר, על קשיי הליקוט, על בעיות המים ומזג האוויר במשתלה, ועוד ועוד עניינים קשורים ושאינם קשורים. מה שהיה מדהים, זה שבסוף הבנו שאנחנו אומרים לעצמנו: "הלו, מה קורה פה"? אנחנו שומעים דיבורים על חזון ועל יזמות מצ'יף מבוגר, חסר שיניים, שמדבר בצורה מאוד עילגת אפילו בשפתו שלו, ומהנשים המלקטות, והשאיפות הגבוהות והדיבורים הגבוהים לא פוגשים כלל את המציאות שאנחנו רואים לנגד עינינו. מין סיטואציה הזויה שבתפיסה המוגבלת שלנו את האנשים ומה שאנחנו רואים אצלם ושומעים מהם, נוצרת תחושה של דיסוננס מאוד משמעותי. בכלל, הדיסוננס הזה מלווה אותנו לאורך כל הדרך, גם כשאנחנו רואים, למשל, מצד אחד את הבקתה ואת סביבת

צמיגי תורקי

•פנצ'ריה •שירות דרך חדש בטירה!

חינם! >>>>>>>>> בדיקת צמיגים לפני החורף

050-7403461 (אחרי עיראקי מרקט מצד ימין) טירה, כביש ראשי

2026 ינואר - פברואר ה ַַי ִִּש ּׁוּב | 28