מכון חרוב - יצוג קטינים מודע טראומה

• לטראומה יש אפקט מצמצם. לעיתים נקבל מהילד צמצום רגשי וקוגניטיבי: תיאור שיישמע לנו חסר רגש, מרוחק ומנותק, אף שהעובדות הן קשות. ההסבר לכך הוא שיש בטראומה כדי לצמצם את המנעד הרגשי של הנפגע ואת האופן שהוא ידווח עליה. בהיבט הקוגניטיבי, לפעמים נקבל מהילד תיאור שיש בו הסבר "שטוח" ולינארי, כאילו דבר אחד גרר לשני ("בגלל שעשיתי ככה, קרה ככה"). לפעמים נקבל הסבר שאין בו מורכבות אלא צמצום ואף ביטול של הפגיעה ופיצולים בסיפור בין טובים ורעים. חשוב להכיר בתיאורים מסוג זה כמייצגים את ההשפעה של הטראומה על הילד. חשוב "לתרגם" את מגוון האפקטים לבית המשפט, על מנת למנוע פרשנות שגויה של תגובות הילד. • ילדים שחווים פגיעה מתמשכת, בעיקר כשהפוגע ייחוסים עצמיים שליליים: הוא בן משפחה קרוב, נאלצים להתמודד עם מציאות בלתי נסבלת של תלות בדמויות, שמצד אחד מיטיבות עימם ומטפלות בהם ומצד שני פוגעות בהם. בכדי לשמור על קוהרנטיות והיגיון פנימי בתוך המציאות הזו, ילדים ייטו להאשים את עצמם במצב, ואף להצדיק את התוקפן, להגן עליו ולהפנים את האגרסיביות כלפיהם. למשל: "אבא מרביץ לי מדי פעם, אבל רק כי חשוב לו שאני אהיה תלמיד טוב". תחושות אשמה ובושה וקבלת אחריות לעצם הפגיעה, הן אינהרנטיות לפגיעה מאדם קרוב. בחלק מהמקרים נוצר דימוי עצמי של ישות פגומה, לא בסדר לכן זה בי כמעין הסבר של האדם לעצמו למה שקורה: "משהו ". נוסף לכך, ילדים רבים עלולים להרגיש שותפים למעשים לי קורה דווקא (בגלל דינאמיקת הפגיעה / דפוס התגובה של הילד ועוד). הילדים האלו עשויים להרגיש אשמים בכך שלא התנגדו או ברחו מהסיטואציה (אף על פי שלא הייתה להם אפשרות כזו) ולהתבייש במה שקרה להם. ילדים שמרגישים כך עשויים להתקשות להשתתף בהליכי ההגנה; הם עשויים לנסות למזער את הפגיעה ואת השלכותיה ואף להכחיש אותה. – מתן תוקף לילדים במצבים קשים אלה הוא רעיון לפרקטיקה: הפרקטיקה החשובה ביותר ובאופן מפתיע גם הפשוטה ביותר. במתן תוקף הכוונה להדהוד התחושות והמחשבות של הילד. מתן תוקף כולל גם לחזק את הילד ולהודות לו שהוא עזר לנו להבין אותו. למשל: "טבעי מאוד שתחשוש... הרבה ילדים חוששים משינוי כזה..."; או: "תודה שעזרת לי להבין טוב יותר למה חשוב לך ללמוד בפנימייה"; או למשל: "תודה שהסברת לי על המצב שלך ושל האחים שלך". – ביחס לתחושת אשמה או לאחריות שהילד עשוי רעיון לפרקטיקה: לחוש, אפשר לומר לילד: "מובן לי מאוד למה אתה מרגיש שאתה צריך להישאר בבית ולעזור לאימא עם אחייך הקטנים. חשוב שתדע שזה התפקיד שלנו, המבוגרים, לדאוג להם".

13