מודל מעשי ליישום זכות הילד להשתתפות במערכת הגנת הילד

חשוב לזכור שהקשרים של הילדים עם גורמים החיצוניים לעולמם המיידי, כמו גורמי מערכת הגנת הילד, הם קשרים המתפתחים לאורך הזמן. הם אינם מוכרחים להיות קשרים הדוקים ואינטנסיביים, אך ככל שהילדים יראו את אותה הדמות פעמים רבות, והיא תאפשר להם מרחב להשמיע את קולם ותתעניין באמת במה שיש להם לספר לה, כך הם ייפתחו יותר עם הזמן ויצליחו להשתתף באפקטיביות רבה יותר בהליכים בעניינם. פריזמת הטראומה ההגדרה לאירוע טראומטי בילדות מתייחסת לכל אירוע שבו ילד חש כי חייו בסכנה או חיי מי שמטפל בו בסכנה. חוויות חיים טראומטיות מנפצות את הציפייה הטבעית של בני האדם לביטחון. הן מציפות בתחושת חוסר אונים ולכן אי אפשר להתמודד איתן באמצעות מנגנוני ההסתגלות המוכרים. מחקרים עדכניים מצביעים על כמה גורמים מכריעים בהערכת חומרת הטראומה והשפעתה על ילדים. כך לדוגמה, אחד הגורמים שמשפיעים במיוחד הוא גיל הילד. ככל שגיל הילד צעיר יותר, השפעת הטראומה עלולה להיות חמורה וארוכת טווח יותר. זאת כיוון שתהליכים התפתחותיים נוירולוגיים ונפשיים משמעותיים נמצאים בעיצומם בגיל הילדות. גורם מכריע נוסף הוא קרבת האדם הפוגע לילד. פגיעה בילדות, במיוחד בידי אדם קרוב שאמון על הטיפול בילד, כרוכה בדפוס אמביוולנטי של הורות, שכן ההורה לא רק תוקף אלא מתפקד גם כהורה אוהב, אשר דואג לילד ומספק תמיכה. בחסות הדינאמיקה המבלבלת והרב־ממדית הזו, ילדים תלויים כל כך בהוריהם להישרדות, עד שאין באפשרותם להכיל את האפשרות שההורה עושה להם עוול. בכדי לגשר על הפער הקוגניטיבי הזה בין תחושות וחוויות הפגיעה לבין הצורך לשמור על דמותו של ההורה כדמות מיטיבה, הילדים חשים את עצמם כ"רעים" ואשמים בפגיעה שהם חווים. מנגנון זה נקרא הזדהות עם התוקפן והוא מבטא משאלת לב עמוקה לשמור על תפיסת הדמות המטפלת כמיטיבה בלבד. בשירות המשאלה הזו, ילדים עשויים לנסות לעוות את ההכרה בהתעללות, הרבה פעמים באמצעות מנגנונים דיסוציאטיביים שונים כמו שכחה של אירועים מסוימים, שינוי תחושת הזמן והעצמי, ניתוק מהעצמי וניתוק מהגוף. להבנה, לזיהוי ולתגובה של מופעי טראומה אלה חשיבות מרכזית בקידום זכותם של ילדים להשתתפות. לדוגמה, פעמים רבות ילדים שחוו אירועים טראומטיים עשויים להגיב בכעס ובהתפרצויות זעם לאירועים שעשויים להיתפס כפעוטים או זניחים לאדם החיצוני לסיטואציה, אך מהווים טריגר טראומטי עבור הילד. ) והיא ביטוי של כאב טראומטי עמוק PUR) Pain Under Rage תגובה זו נקראת באמצעות כעס, שהוא רגש שניוני וקל יותר לביטוי. כך, גורם מקצוע שנמצא בהליך הגנה עם ילד שמגיב בכעס גדול עלול לפרש את הכעס כהתנגדות או כחוסר שיתוף פעולה, אם הוא אינו מבין את ההקשר הטראומטי בחייו של הילד. דוגמאות נוספות לביטויים התנהגותיים מבלבלים של חוויות טראומטיות הן

11