מודל מעשי ליישום זכות הילד להשתתפות במערכת הגנת הילד

2 . כאמור, זכותו של הילד להשתתף בתהליך זכות להשפיע, לא להכריע: קבלת ההחלטות אינה זכות וטו. הילד זכאי להשפיע על ההחלטה, אך לא בהכרח להכתיב אותה. חשוב להסביר זאת לילד כבר בשלבים הראשוניים של ההתערבות. יש להימנע מתפיסות "מנצח–מפסיד" ולהבין שהשתתפות הילד היא חלק מדיאלוג הדדי. לדוגמה, אם הילד מביע רצון שנראה לאנשי המקצוע כפוגע בטובתו, יש לנהל עימו דיאלוג, להסביר את החששות ולהציע אלטרנטיבות. דיאלוג כזה, שבו הילדים והמבוגרים משכנעים זה את זה, משקף את הזכות להשתתפות כדיאלוג משמעותי. 3 . על עמדותיו, מחשבותיו ורצונותיו של שקלול דעתו של הילד בהחלטה: הילד לקבל משקל שווה לשאר השיקולים שעומדים בפני אנשי המקצוע. מומלץ לתעד את דעותיו של הילד ואת השיקולים הנוספים המובילים להחלטה. ההנחה היא כי החלטה לטובת הילד אינה יכולה להיות מיטיבה אם היא מתעלמת מהדעות והרצונות שהילד מביע. 4 . במקרים שבהם ההחלטה הסבר של החלטות שנוגדות את רצון הילד: מתקבלת בניגוד לדעתו של הילד, יש להסביר לו באופן ברור ומותאם את הסיבות לכך, ולוודא שהילד מבין כיצד דעתו הובאה בחשבון. חשוב שהילד ירגיש שמקשיבים לו, גם אם בסופו של דבר לא מומשו כל רצונותיו. 5 . במצבים שבהם אין לילד שליטה ישירה על מתן אפשרויות בחירה: ההחלטה, כמו במקרים של הוצאה דחופה מהבית, יש לאפשר לו להשפיע על הסיטואציה ככל הניתן. לדוגמה, ניתן להציע לילד לבחור דובי או משחק שייקח איתו למקום החדש, או אם הילד בוגר יותר, לאפשר לו לבחור בין מספר מסגרות אפשריות שמתאימות לו, בהתאם להחלטות השופט. 5. מתן פידבק מתן פידבק ועדכון, המתמשכים לאורך כל ההליך בעניינם של הילדים, הם חלק מרכזי מתהליך ההשתתפות ועשויים להוביל להתמודדות טובה יותר של הילדים עם ההחלטות המתקבלות בעניינם. פידבק עקבי ושקוף מעניק לילד הרגשה של נוכחות ותמיכה, שיכולה לסייע בבניית אמון כלפי מבוגרים ומערכות תמיכה. נוסף לכך, ילדים שמבינים את התהליכים שהם עוברים עשויים להיות חרדים פחות לעתידם. פידבק שיש בו בכדי להסביר את הסיבות להחלטות שמתקבלות ומובילות לשלבים הבאים בתהליך, מסייע לילדים להתמודד עם המציאות הקשה שהם נמצאים בה. ניתן לבקש את הפידבק של הילד באמצעות חמישה שלבים .6 פשוטים, כפי שמתואר בחלק המתייחס למימד

43