מתווה להתערבות עם ילדים מיישובי עוטף עזה בנושא: אובדן חברים וקשרים עם קבוצת השווים

מתווה להתערבות עם ילדים מיישובי עוטף עזה בנושא: אובדן חברים וקשרים עם קבוצת השווים בעקבות מלחמת חרבות ברזל

9765418 האוניברסיטה העברית, הר הצופים, ירושלים מכון חרוב, 077-5150304 • פקס 077-5150300 ’ טל

youtube נכתב על ידי: ד"ר חניתה קושר וחיים יגן

haruvinstitute www.haruv.org.il

הקדמה באוקטובר פגע אנושות במשפחות ובילדים ביישובי 7־ הטבח האכזרי שהתרחש ב עוטף עזה. משפחות רבות איבדו את יקיריהם, וילדים רבים נאלצו להתמודד עם אובדן של הורים, אחים, סבים וסבתות, דודים ובני משפחה אחרים. בימים אלו הטיפול בילדים מתמקד ברובו בטראומה האישית והמשפחתית שלהם, אך חשוב מתוך 49 , להתייחס לעובדה כי ילדים איבדו גם חברים בני גילם. על פי הנתונים האזרחים הישראליים שנרצחו בטבח היו ילדים. מתוכם נרצח אחד מתחת 759 . נוסף על כך, 19 עד 10 נרצחים בני 36־ שנים, ו 9 ילדים בני שנה עד 12 , לגיל שנה ילדים נחטפו באכזריות לרצועת עזה. אם ננסה לשער כמה חברים יש לכל 40 אחד מהילדים הללו, מהמעגל הקרוב או הרחוק, נוכל להבין את היקף ההשפעה שיש לאירועים אלה על עולמם החברתי של ילדים מהעוטף ועל מערכות היחסים החברתיות שלהם. זאת ועוד, בחלק מהמקרים ילדים איבדו מספר חברים, ויש לא מעט בתי ספר שבהם נרצחו או נחטפו מספר ילדים. לכל אלה יש להוסיף כי תושבי עוטף עזה פונו לבתי מלון או למקומות אירוח ברחבי הארץ, דבר שהביא לנתקים חברתיים בין ילדי העוטף לחבריהם שהיו לומדים בבתי ספר אזוריים לילדים ממספר ישובים. המתווה הנוכחי מבקש לתת מענה לסוגיית ההתמודדות עם ההשפעות של המלחמה על מערכות היחסים החברתיות של הילדים. בחלק הראשון מוצג רקע תיאורטי ומקצועי שעליו מתבסס מבנה המתווה: המתווה; בחלק השני מוצגות המלצות מעשיות לטיפול ודרכי התערבות עם ילדים בהקשר לנושא החברים. המתווה מיועד לאנשי ונשות המקצוע הבאים: עובדים סוציאליים, קהל יעד: פסיכולוגים, מורים, גננות, יועצות חינוכיות, ואנשי החינוך הבלתי פורמאלי.

מסגרת תיאורטית ומקצועית :1 חלק

בחלק זה יוצגו ארבע מסגרות התייחסות תיאורטיות ומקצועיות: קבוצת השווים והחברים, פרספקטיבה התפתחותית, עדשת הטראומה וזכויות הילד.

- קבוצת השווים וחברים 1 ילדים גדלים ומתפתחים בכמה סביבות. הסביבה המוכרת ביותר וזו שמקבלת את מירב ההתייחסות היא המשפחה, אך מעגל חשוב לא פחות הוא המעגל החברתי, שמתייחס לכלל האינטראקציות שיש לילדים עם בני גילם שאינם בני משפחה. למערכת החברתית יש חשיבות רבה להתפתחות הילד ולהסתגלותו.

2

מתייחסת למערכת של אינטראקציות שיש )peer group( קבוצת השווים לפרטים עם אנשים בני גילם שאינם בני משפחתם. מדובר במערכת משלימה חיונית למערכת המשפחתית. בניגוד לאינטראקציות בתוך המשפחה, אינטראקציות בקבוצת השווים הן שיווניות יותר ומתקיימות על בסיס של רצון חופשי. כבר מגיל לידה, ילדים רבים מבלים חלק ניכר מזמנם במבנים חברתיים שבהם מספר הילדים רב ממספר המבוגרים, ולמעשה, קבוצת השווים היא ההקשר שילדים מבלים בו את חלק הארי של שעות הערות שלהם בשבוע. קבוצת השווים מספקת לחבריה תמיכה, נחמה, עזרה, נאמנות וביטחון, והיא חיונית להתפתחות חיובית של הילד ולקידום תהליכי הסתגלות פסיכולוגיים וחברתיים שלו. לרוב נוצרת בתוך קבוצת השווים. חברות היא חיונית )friendship( חברות לרווחתם של ילדים ולהתפתחותם. היא מציעה לילדים בסיס בטוח מחוץ למשפחה ומספקת להם תמיכה רגשית וחברתית, עזרה אינסטרומנטלית, אהדה, ומקום לחשיפה ולשיתוף בדברים אישיים. מערכות יחסים איכותיות עם חברים תורמות לתפקוד החברתי, הרגשי והקוגניטיבי של הילדים. בנוסף לכך, נמצא כי חברות היא גורם מגן לילדים מאירועי חיים שליליים. פגיעה במערכות יחסים חברתיות פוגעת בילדים רגשית ופסיכולוגית ומחלישה את משאבי ההתמודדות שלהם. מחקרים מצאו כי סיום חברות, למשל עקב מעבר דירה של חבר למקום רחוק או בעקבות מריבה, עשוי לגרום לילדים סיכון ומצוקה רגשית. ילדים שאיבדו קשר עם החברים שלהם מאבדים משאב חשוב להתמודדות ולהסתגלות בחיים, אשר לו הם זקוקים במיוחד במצבי טראומה ומשבר. ילדי יישובי עוטף עזה איבדו חברים טובים וילדים שהכירו בקבוצת השווים, אם משום שאלו נרצחו או נחטפו ואם משום שהתנתקו מהם פיזית בשל פינוי קהילותיהם לבתי מלון ולמקומות אירוח נפרדים ברחבי הארץ. - פרספקטיבה התפתחותית 2 החשיבות של קבוצת השווים והדינמיקה של מערכות יחסים חברתיות משתנות לפי שלבי ההתפתחות של הילד. בגיל הרך חברות מוגדרת על פי משחק משותף בין ילדים ועל פי מידת הפגנת רגש חיובי של ילדים זה כלפי זה. בילדות האמצעית (גיל חביון) חברות ממשיכה להתפתח באמצעות תחומי עניין משותפים ופעילויות משותפות. בשלב זה ניתן לראות שבאינטראקציות עם חברים קיימת אינטימיות רבה יותר מבחינת חשיפה עצמית. בגיל זה ילדים מתארים חברים כמי שמספקים להם הגנה, נאמנות ועזרה אינסטרומנטלית. בגיל ההתבגרות חברות הופכת למקור העיקרי לתמיכה חברתית ורגשית. קבוצת השווים בגיל זה היא מוקד מרכזי, ולא פעם מתבגרים מבלים זמן רב יותר עם

3

חבריהם מאשר עם משפחתם. החבורה שהם יוצרים היא רשת הביטחון שלהם. בעוד שילדים בגיל הרך וילדים צעירים מצליחים ליצור חברויות חדשות בקלות יחסית, בגיל ההתבגרות יצירת חברויות חדשות היא מאתגרת יותר. - פרספקטיבה של טראומה 3 המתווה הנוכחי מתבסס על ההכרה כי הילדים מיישובי עוטף עזה חוו אובדן של קשרים חברתיים וחברויות בתוך הקשר של טראומה מורכבת. חלקם חוו טראומה ישירה ואחרים חוו טראומה עקיפה בעקבות החשיפה לטראומה של חבריהם. הוא אירוע שהפרט חווה כאיום על השלמות הקיומית, הגופנית אירוע טראומתי ו/או הנפשית שלו. רוב הילדים בעוטף עזה לא רק איבדו את החברים שלהם, הם גם חוו בעצמם את האירוע הטראומתי, כאשר רבים מהם היו ביישובים שהמחבלים חדרו אליהם והיו בסכנת חיים. ניתן להניח שילדים רבים מיישובי , המתייחסת לחשיפה למספר רב של טראומה מורכבת עוטף עזה אף חשופים ל אירועים או גורמים טראומתיים. הילדים מיישובי עוטף עזה חוו אבידות רבות בקהילה שלהם, והם חווים אובדן של הבסיס המוכר והידוע, כמו הבית, היישוב, בית הספר, החברים והשגרה. לחשיפה לאירוע טראומתי יש השפעות ניכרות על תפקודים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים הילד, למשל על ויסות רגשי, על בחירת התנהגויות ועל חקירה ולמידה. לאירוע טראומתי יש השלכות גם על יכולתו של הילד לסמוך על אחרים ועל העולם, דבר אשר משפיע על יכולתם של חלק מהילדים הנפגעים ליצור קשרים חברתיים מיטיבים חדשים או לשמר קשרים חברתיים קיימים. אובדן של חבר אשר נחטף או נרצח עשוי להיחוות כאירוע טראומתי בפני עצמו, לא רק בשל האבל והעצב שהילד חווה, אלא גם משום שילדים מרגישים דומים לחברים שלהם. לכן אם החבר שלהם מת יכולה להיווצר אצלם חוויית "זה היה יכול להיות אני", כלומר חוויה של איום על השלמות הקיומית, הפיזית והנפשית שלהם. זו בתורה עשויה להוביל לתגובות של חרדה וקושי. נוסף על כך, מוות של חבר, במיוחד בנסיבות הנוכחיות, יכול לעורר אשמת ניצולים. הילד עשוי להרגיש אשם שהחברים שלו מתו והוא לא, ובעקבות זאת הוא עלול לפתח מחשבות שאין לו זכות להמשיך ליהנות מהחיים, להתפתח ולהתקדם, או אף לחוש אשם שהוא ממשיך לחיות. במקרים מסוימים הדבר עשוי להקשות על התפקוד הפסיכולוגי, הלימודי והחברתי של הילד. הוא יתקשה ליצור חברויות חדשות כדי לא "לבגוד" בחברות שהייתה או מחשש לאבד גם את החברים החדשים.

4

- הפרספקטיבה של זכויות הילד 4 מתווה זה מבוסס על ראיית הילד כאדם מלא וכסובייקט בעל זכות לאוטונומיה, להגדרה עצמית ולהשתתפות. המשמעות של הזכות להשתתפות היא כי לכל ילד יש זכות לקבל מידע ולהביע את דעותיו בנוגע לתהליכים ולהחלטות המשפיעים על חייו, ולו הזכות שדעותיו ישפיעו על תהליכי קבלת ההחלטות בעניינו. לזכות להשתתפות יש חשיבות יתרה במצבים של טראומה ואובדן, משום שבמצבים אלה הילד חווה אובדן שליטה וחוסר אונים. מתן אוטונומיה לילד במצב כזה מחזירה לו מידה מסוימת של שליטה על חייו, ולכן היא חלק מתהליך הריפוי וההתמודדות הבריאה שלו עם הטראומה. זכות הילד להשתתפות רואה בילד מומחה לחייו. ההנחה היא כי אנחנו אנשי המקצוע איננו מומחים בלעדיים וכי הילד הנמצא מולנו אינו רק אדם חסר אונים, חלש וקורבן לנסיבות, אלא אדם עם יכולת לתרום לעצמו ולהשפיע על מצבו.

5

זיהוי מעגלי הפגיעה במערכת קבוצת השווים :2 חלק

באוקטובר והמלחמה בעקבותיו הביאו לפגיעה במעגלים שונים של 7 טבח קבוצת השווים ושל מערכות יחסים עם חברים, המופיעים באיור להלן. ילד עשוי להיות שייך ליותר ממעגל אחד: למשל ילד שחברו נרצח, חבר אחר נחטף, והוא גם פונה לבית מלון.

ילדים תושבי עוטף עזה שחוו את הטבח ושחבריהם (חברים טובים, מכרים מקבוצת השווים) נחטפו

ילדים תושבי עוטף עזה שהתרחקו פיזית מהחברים שלהם ומקבוצת השווים בעקבות פינוי לבתי מלון ולמתחמי אירוח שונים בארץ

ילדים תושבי עוטף עזה שחוו את הטבח וחבריהם (חברים טובים, מכרים מקבוצת השווים) נרצחו בטבח

שבירה של קהילות חברתיות שפונו והתפזרו ברחבי הארץ. למשל, בתי ספר, קבוצות חינוך לא פורמאלי כמו תנועות נוער

בתי ספר שחוו אובדן של מספר ילדים, בוגרים ואנשי צוות שנרצחו או נחטפו

ילדים תושבי עוטף עזה שעברו להתגורר עם משפחה או עם חברים בנפרד מהקהילה שלהם

ילדים שאינם תושבי עוטף עזה ויש להם חברים שנרצחו או נחטפו משום שהם שהו ביישובי עוטף עזה באוקטובר 7־ ב

6

התערבויות ומענים :3 חלק

בחלק זה יפורטו המלצות להתערבויות ולמענים שמטרתם לסייע לילדים להתמודד עם ההשלכות של המצב הנוכחי על הקשרים שלהם עם חבריהם ועל השייכות שלהם לקבוצת השווים.

רשימת ההתערבויות והמענים

התערבות מערכתית מענים ברמת בית הספר 1 הכשרה לצוות בית הספר בנושא שיח על טראומה 2 יזום מפגשים בין ילדים שלומדים באותו בית ספר אך שוהים כרגע בבתי מלון או במקומות שונים בארץ 3 קידום שיתוף פעולה בין מערכת החינוך ומערכת הרווחה מענים ברמת הקהילה 1 קידום מפגשים חברתיים לא פורמאליים בשעות שאחרי הלימודים 2 קידום פעילות של תנועות נוער במקומות שאליהם פונו הילדים והמשפחות

התערבות קבוצתית עבודה קבוצתית 10–8 גיבוש קבוצות של ילדים בני אותו גיל. הקבוצות יכולות להיות טיפוליות עם מטרות קליניות, או קבוצות חברתיות שמטרתן לשמר ולחזק קשרים חברתיים בין ילדים

התערבות פרטנית 1

שיח עם ילד שחברו נרצח והתמיכה בו: שיח ראשוני עם ילד שחברו נרצח; תמיכה בילד בשלב האבל 2 שיח עם ילד שחברו נחטף ותמיכה בו 3 שיח ותמיכה בילד ביחס לפגיעה שהוא חווה בקשר שלו עם חבריו ועם קבוצת השווים

7

התערבות פרטנית

חשוב לאפשר לילד שאיבד את חברו/חבריו, או שחברו נחטף (וחזר או שלא חזר לישראל), או שנותק מחבריו, לעבד את התכנים הללו ברמה פרטנית. אפשר לעשות זאת בטיפול פסיכותרפויטי שהילד יעבור בעקבות הטראומה שחווה, או במסגרת שיחה אישית בין איש מקצוע שיש לו קשר עם הילד לבין הילד, למשל עובד סוציאלי של המשפחה, מחנכת הכיתה, איש חינוך בלתי פורמאלי. חשוב להדגיש כי שיח פרטני עם הילד בנושא החברים שלו והטראומה שחווה לא חייב להיות חלק מטיפול קליני ארוך טווח, וחשוב ששיח כזה ייעשה גם על ידי דמויות מבוגרות משמעותיות אחרות (כמו מורה, עובד סוציאלי, איש חינוך בלתי פורמאלי) שיש להן קשר עם הילד ונמצאות בסביבתו. חשוב שאנו כאנשי מקצוע לא נימנע משיח ישיר עם הילד על הנושאים הללו. הימנעות כזאת עשויה להשאיר את הילד בתחושה שהוא לבד ושאנחנו לא יכולים להכיל את מה שעובר עליו. מוות של ילד הוא קשה להבנה עבור מבוגרים ובוודאי עבור ילדים, כל שכן כשמדובר במוות בנסיבות אכזריות. עבור ילד, ההבנה שחבר בן גילו נהרג עשויה להיות חוויה מבלבלת וטראומטית. ניתן וחשוב לסייע לילד להתמודד עם מות חבר, וזאת על ידי שיח כן וישיר על המוות ועל ידי תמיכה בו בתהליך האבל. השלב הראשון בכל התערבות הוא לשוחח עם הילד על המוות, כלומר לספר לו שחברו נרצח. קרוב לוודאי שרוב הילדים כיום כבר יודעים על מות חבריהם. עם זאת, חשוב לבחון: איך הילד שמע על מות חברו? מה הוא יודע? האם שוחחו איתו על כך תוך שמירה על העקרונות שמופיעים להלן? האם יש לו שאלות שנשארו ללא מענה? בשיח זה רצוי לשמור על העקרונות הבאים: * – בררו בשלב הראשון מה הילד יודע, והתאימו את המשך מה הילד יודע השיח שלכם למצב הילד. הפריכו מידע לא נכון. * – כאשר מדובר בילדים בגיל הרך או בילדים שימוש במושגים קונקרטיים צעירים, יש לעשות שימוש במושגים קונקרטיים ולא במושגים מופשטים או מטאפוריים שמבשרים להם על מות חבר. יש לדבר באופן פשוט ולתת הסברים קצרים על מה שקרה. חשוב להשתמש במילה "מת". לילד קטן יש להסביר מהו מוות, למשל "מוות הוא כשהגוף שלך כבר לא עובד", וכן להסביר שמוות משמעותו שהאדם שמת לא יחזור. חשוב להימנע מביטויים כמו "הלך - שיח עם ילד שחברו נרצח והתמיכה בו 1 שיח ראשוני על מוות של חבר

8

לישון", "הלך לאלוהים", "הלך למקום טוב יותר" או "איבדנו אותו". אם ייעשה שימוש במושגים כאלה, ילדים קטנים יכולים להתבלבל ולחשוב שהילד באמת הלך לאיבוד. אפשר גם לומר למשל "דני מת אתמול בקיבוץ, מחבלים הרגו אותו. הגוף שלו כבר לא עובד יותר, והוא לא יחזור אלינו", או להסביר "כשמישהו מת, שמים את הגוף שלו באדמה. זה נקרא קבר. דני לא מרגיש כלום כי הוא מת". חלק מהילדים מודעים לכך שהחברים שלהם לא רק מתו אלא נרצחו. כאשר מדובר בילדים בגיל הרך לא נשתמש במילה "רצח". עם זאת, כאשר מדובר בילדים צעירים יכול להיות שהם כבר נחשפו למושג "רצח". חשוב לשוחח איתם, להבין מה הם יודעים, ולדבר איתם במושגים מותאמים לגילם. למשל, בקרב ילדים צעירים ניתן להסביר שהייתה מלחמה והגיעו אנשים רעים והרגו את החבר שלהם. חשוב לחזור ולומר לילדים שאירועים כאלה הם אירועים שכמעט שלא קורים. * – חשוב לדבר עם הילד בכנות ובגובה העיניים, ולתת לו מידע אמין מידע אמין שמתאים לגילו ולרמת ההתפתחות שלו. חשוב לא לשקר לילד. חשוב שהמידע שניתן לילד לא יהיה מציף אלא כזה שהילד יכול להכיל. חשוב לזכור כי לילד יש זכות לדעת על המוות של החבר שלו, ולהביע את הרגשות והמחשבות שלו בנושא. פעמים רבות בשל מורכבות הנושא ומתוך רצון שלא להכאיב ו/או לעורר מחדש את הטראומה, מבוגרים ואף אנשי חינוך וטיפול ייטו שלא לדבר על המוות עם ילדים. הדבר עשוי להוביל למספר בעיות. ראשית, הילד עשוי להרגיש שמשהו לא בסדר, שמשהו לא טוב קרה, ואף על פי כן אף אחד לא מדבר איתו על כך. הדבר עשוי לגרום לו לחוש שמה שקרה גדול ומאיים מדי ושאסור לדבר על הדברים. כך הילד יישאר לבד עם תחושות ורגשות ללא שם, או עם מחשבות או מידע שגוי או חלקי, והוא ישלים את חלקי הפאזל בעצמו, לעיתים קרובות בצורה מפחידה ומאיימת. שנית, הילד עשוי להיחשף למידע או לחלקי מידע באופן לא מסודר (למשל, הוא ישמע דברים ברדיו או בטלוויזיה, או ישמע דברים מחברים, או יראה תמונות של החטופים) ויבנה לעצמו תמונת עולם חלקית ולעיתים מעוותת, כיוון שאף אחד לא העביר לו את המידע באופן ברור, מסודר ומותאם לגילו. * – אם איש המקצוע משוחח עם הילד ומבשר לו בפעם הראשונה תמיכה על מות חברו, חשוב שיהיו לצידו דמויות משמעותיות שהוא מכיר והן מקור לתמיכה ולביטחון עבורו. יש לשוחח עם הילד במקום שבו אווירה של תמיכה. * – לילד עשויות להיות שאלות בנוגע למוות של החבר שלו; מענה על שאלות אלה יכולות לעלות בשלב הבשורה או בהמשך. חשוב לענות על השאלות האלה באופן פתוח ובכנות, תוך כדי שימוש במושגים קונקרטיים והקפדה על תשובות פשוטות וברורות. מותר להודות בפני הילד, אם יש לו שאלות שאנחנו לא יודעים לענות עליהן. למשל, ילד יכול לשאול מה מרגיש הילד שמת או אם

9

מוות "זה כמו ללכת לישון". אפשר להסביר כי בזמן השינה הגוף עובד אבל כשמתים הגוף אינו עובד. ילדים גם עשויים לשאול אם כואב למות. מוות של חבר עשוי לעורר גם שאלות ייחודיות. דווקא בגלל שילדים מרגישים דומים לחברים שלהם, הם עשויים להרגיש הזדהות ולשאול "גם אני יכול למות?" או "למה אני לא נרצחתי?". אפשר להסביר כי כל אחד מת בשלב מסוים, אבל רוב האנשים חיים זמן רב, והרוב המכריע של ילדים לא מתים. ילד גם יכול לשאול "למה דווקא הוא מת?", אפשר להסביר לו שאתה לא יודע למה ושגם אתה עצוב ומבולבל. * – חשוב להפריד בין מה יש לתת הסבר שמרחיק את הסכנה במקום ובזמן באוקטובר למצב עכשיו. למשל: "עכשיו אנחנו בטוחים, הצבא 7־ שקרה ב נמצא עכשיו ושומר עלינו". * – למתבגרים יש חשיבה מורכבת וביקורתית בהשוואה לילדים מתבגרים צעירים. לפיכך, הסבר פשוט שמרחיק את הסכנה במקום ובזמן עשוי להיות לא מתאים עבורם. למשל, חלקם עשויים להרגיש שהצבא או המדינה כשלו בלהגן עליהם, והם לא בהכרח יקבלו את המסר שהצבא עכשיו נוכח ושומר עליהם. לכן חשוב לשוחח עם המתבגרים על מה שהם חושבים על המצב, ולאפשר להם לבטא עמדה מורכבת וביקורתית ביחס למצב. אפשר לשבח אותם על המעורבות ועל העניין שהם מגלים. לצד זאת, יש לזכור כי החשיבה של מתבגרים עדיין אינה גמישה דיה, ופעמים רבות הם חווים את העולם בצבעים של שחור ולבן. כמו כן, לרובם אין ניסיון חיים עשיר ואין להם עדיין פרספקטיבה של זמן. במידה רבה הם חווים וחיים את "הכאן ועכשיו", ולא תמיד מצליחים לתפוס שדברים משתנים עם הזמן. לפיכך, גם למתבגרים חשוב לתת תקווה, ביטחון ופרספקטיבה שדברים משתנים. למשל, אפשר לומר להם באוקטובר, ונראה שהצבא 7־ שאתם מאמינים שהמצב עכשיו שונה משהיה ב 7 והמשטרה נוכחים ודרוכים כרגע לכל תרחיש, למרות הכישלון הנורא של באוקטובר. תמיכה בילד בשלב האבל אבל היא דרך חשובה עבור ילדים ומבוגרים להשלים עם אובדן אדם אהוב. האבל מאפשר לילד לקבל את מות חברו, להוקיר אותו ולהיפרד ממנו. תהליך האבל על חבר שנרצח עבור ילדים שחוו טראומה ואף איבדו בני משפחה ו/או חברי קהילה שלהם, הוא מורכב ומאתגר יותר. במצב כזה חסרים המשאבים הרגילים שעל פי רוב עומדים לרשות הילד. תפקיד איש המקצוע הוא לתמוך בילד בתהליך האבל, להדריך את ההורים כיצד הם יכולים לתמוך בילד שלהם בתהליך זה, ולהבחין ולעקוב שמא תהליך האבל של הילד מתפתח לתהליך פתולוגי. תמיכה בתהליך האבל יכולה להיעשות גם בטיפול פסיכותרפויטי, אך חשוב שהיא תהיה חלק מכל מערכת יחסי עזרה בין איש מקצוע לילד, למשל

10

עובד סוציאלי של המשפחה או מדריך נוער. התמיכה בתהליך האבל כוללת מספר עקרונות: * – יש לעודד את הילד לבטא רגשות ביטויים רגשיים והתנהגותיים למוות ביחס למות חברו בדרכים בריאות. יש להסביר לילד שזה בסדר לחוש רגשות חזקים כמו כעס, עצבנות ופחד, ושזה בסדר לבכות. ילדים יביעו את התחושות שלהם גם דרך התנהגויות. חלק למשל יפעילו מנגנונים של הימנעות, משום שהאירוע יהיה להם קשה וקרוב מדי. חלק ינקטו בפעילות של אסקפיזם; בגיל ההתבגרות למשל יש נטייה לצריכת אלכוהול וסמים. אחרים יפתחו תגובת חרדה, אולי לא ירצו לצאת מהחדר או מהבית, ובמקרים קיצוניים יאמרו שהם לא רוצים לחיות. יש לתת תוקף להתנהגויות ולביטויים הרגשיים האלה, ולהעביר לילד מסר שאלו תגובות נורמליות למצב לא נורמלי. לצד זאת, חשוב לקשר את ההתנהגות של הילד למצב שאיתו הוא מתמודד, כדי לסייע לילד לבנות נרטיב לגבי מה שקורה לו. למשל "אתה חושב שיכול להיות קשר בין זה שאתה לא כל כך יוצא מהחדר בשבועות האחרונים לבין האירוע הקשה באוקטובר ובו איבדנו חברים רבים?" או "הרבה ילדים ואפילו 7־ שחווינו ב מבוגרים שעוברים אובדן של חבר/ים מרגישים הרבה תחושות בפנים. מה אתה מרגיש?". * ליזום שאלות ישירות ולהתעניין ברגשות הילד בהקשר למה שקרה לחברים – יש ילדים שמתקשים לשתף מיוזמתם ברגשות ובמחשבות שלהם. שלו ילדים גם עשויים להרגיש שזה לא מספיק חשוב שהם איבדו חבר או דואגים או מתגעגעים לחבר. דווקא בגלל שאובדן החברים מתרחש בתוך הקשר של טראומה המונית ומורכבת, ויש פגיעה בכל כך הרבה אנשים וקהילות, הילדים עשויים לחשוב שמה שהם מרגישים ביחס לחבר שלהם אינו מספיק חשוב. לכן יש להתעניין בילד, ליזום איתו שיח על הנושא ולשאול שאלות ישירות באוקטובר, 7־ ופתוחות. למשל "אימא סיפרה לי שהחבר הטוב שלך נהרג ב הצטערתי מאוד מאוד לשמוע. אתה יכול לספר לי איך זה גורם לך להרגיש? עם מה אתה מסתובב מאז?". * – חלק מהילדים עשויים לדאוג שהם אמרו או עשו משהו שגרם למות אשמה החבר שלהם או לחלופין לא עשו משהו שיכול היה להציל את חברם. דבר זה נכון על אחת כמה וכמה בנסיבות הנוכחיות, משום שחלק גדול מהילדים אכן היו בסכנת חיים ומודעים לכך שהם יכלו למות. כפי שצוין קודם לכן, לילדים עשויה להיות גם "אשמת ניצולים", משמע אשמה שהם ניצלו וחבריהם לא. חשוב לבדוק האם הילד מרגיש אחראי או אשם בדרך כלשהי ולסייע לו להתמודד עם ההרגשה הזו על ידי עיבוד תחושת האשמה. ננסה לעזור לילדים באוקטובר, הם לא באמת יכלו לעזור לחבריהם. 7 להבין שבמצב הקשה של נעזור להם להבין שאין חוקיות למי מת ומי ניצל. כמו כן, ננסה לעזור לילד להבין שבאמת כואב וקשה שהחבר שלו מת, אך אין זה אומר שצריך להפסיק לחיות ולשמוח. אפשר לומר לילד שמובן שכעת אין לו חשק או מצב רוח,

11

שאלה תגובות הגיוניות מאוד, אך בעתיד, לאט לאט, הוא וכולם קרוב לוודאי יתחילו להרגיש טוב יותר, ולהרגיש שהם רוצים לעשות דברים נוספים – וזה בסדר, ואפילו חשוב. * – תהליך האבל לוקח זמן, אין ללחוץ על הילד לחזור לפעילויות נורמליות זמן מהר מדי. * – לצד מתן הזמן, יש לשים לב שתהליכי האבל אינם קבלת עזרה נוספת הופכים לפתולוגים. באבל פתולוגי הכוונה לשינויים קיצוניים בהתנהגות ובמצב הרגשי של הילד שנמשכים לאורך זמן. אבל פתולוגי יכול לבוא לידי ביטוי בגעגוע עז של הילד לחברו שנרצח ובשקיעה במחשבות על החבר שמת, ללא הפסק. אלה עשויים לגרום מצוקה רגשית ופגיעה בתפקוד היומיומי, למשל, התבודדות קיצונית של הילד. במצב כזה יש להפנות את הילד לעזרה טיפולית נוספת. * – פעילות אקטיבית הנוגעת להנצחה או לזיכרון היא מעורבות של הילד חשובה ויש לעודד אותה. זוהי דרך מעשית שהילד יכול להראות את אהבתו לחברו ולבטא את חשיבותו לחייו. פעילות מעין זו מחזירה שליטה לילד, ויכולה לסייע לו להתמודד באופן בריא עם האובדן הטראומתי שהוא עובר. אפשר למשל לעודד את הילד לומר שלום אחרון לחבר, על ידי כתיבת מכתב ולשים אותו על הקבר. אפשר גם לעודד את הילד לצייר ציור, לכתוב שיר או סיפור על החבר ועל איך שהוא מרגיש כלפיו. * – יש לשים דגש על התמודדות יעילה, כגון מעורבות אקטיבית כוחות וחוסן בפעילויות הנצחה וזיכרון כפי שצוינו לעיל. יש לתת לילד תקווה ואופטימיות לגבי יכולתו להתמודד עם הכאב והצער.

- שיח עם ילד שחברו נחטף ותמיכה בו 2 שיח עם הילד בזמן שהחבר שלו חטוף

אחד הנושאים הקשים ביותר לשיח של מבוגרים עם ילדים בימים אלה הוא נושא החטופים, כל שכן כשמדובר בילדים חטופים. יש חשיבות גדולה לשוחח עם הילדים על חבריהם החטופים, לא להעלים או להסתיר מהם מידע, ולענות על שאלותיהם כמיטב יכולתנו. להלן מספר עקרונות לשיח על חברים חטופים: * קרוב לוודאי שרוב הילדים שחבריהם נחטפו כבר יודעים על כך, ולכן יש לברר בשלב הראשון מה הילד כבר יודע. יש להפריך ידע לא נכון ולסייע לילד להתמודד עם ידע מציף או חוסר בידע. חשוב שהידע בנושא זה יגיע

12

ממבוגרים. יש להביא בחשבון שהילדים חשופים להרבה דברים שאנחנו לא מודעים עליהם, למשל תמונות של חטופים. * יש לתווך את המציאות לילד באופן אמין ותואם גיל, מבלי לשבור את הביטחון הבסיסי שלו. למשל "אנשי החמאס/המחבלים לקחו את הילדים והמשפחות ללא רצונם והם עכשיו נמצאים במקום שנקרא עזה". * יש להדגיש כי המצב הזה (בניגוד לשיח על אובדן חבר) הוא זמני. יש להעביר לילד מסר של אופטימיות ותקווה, למשל, שהצבא והממשלה שלנו עושים הכול כדי להחזיר את החטופים, וכי אנחנו מקווים שהם יחזרו בקרוב. * יש לעודד את הילד לדבר, להביע חששות ולשאול שאלות, גם אם הן לא נעימות. ילדים חוששים ותוהים לגבי נושאים שונים: אולי לא ברור להם איך הילדים נחטפו אם ההורים שלהם גם היו שם והיו אמורים לשמור עליהם. או למשל, למה דווקא החבר שלהם נחטף ולא הם? או מה שלום החבר? האם יש לו מה לשתות ולאכול? זה בסדר לומר לילדים שאנחנו לא יודעים. חשוב עם זאת לתת תוקף לרגשות שלהם. למשל "אני שומע שאתה דואג מאוד ל... אני גם דואגת" או "אני לא יודעת למה חטפו דווקא אותו, זה מעציב אותי מאוד שזה קרה". ילדים יכולים לשאול למה החמאס חטף ילדים. אפשר למשל לענות "אנשי החמאס/מחבלים לקחו את האנשים שלנו כי הם חושבים שזו דרך טובה להילחם בנו. אבל הצבא והממשלה שלנו עושים כל מה שאפשר כדי להחזיר את הילדים והמשפחות מהמקום שהם נמצאים בו". * חשוב שלא לומר לילד "אל תדאג". משפט כזה מעביר לו מסר לא לדבר וכן לשמור את הדאגות והחששות שלו לעצמו. * בשל עיקרון הדומות לחברים בני גילם, ילדים עלולים לחשוש שיחטפו גם אותם או אנשים אחרים היקרים להם. מצד אחד חשוב לתת מקום לחששות אלה, ומצד שני יש לחזק את הילד ולהעביר מסר של מוגנות וביטחון. יש באוקטובר לבין מה שקורה עכשיו. 7־ להבחין באופן ברור בין מה שקרה ב * יש להעצים את החוסן והמשאבים של הילדים כדי לסייע להם להתמודד עם החששות האלה. * פעולות אקטיביות –אפשר לגייס את הילדים לפעילות אקטיבית למען חבריהם החטופים. פעילות אקטיבית מגדילה את השליטה של הילד ומגבירה את החוסן שלו. למשל, לכתוב יומן ולספר לחבר שנמצא בעזה מה עובר עליו, לשמור לו את הזיכרונות.

13

שיח עם הילד על שובו של חבר חטוף הילדים שחבריהם החטופים חוזרים עשויים להרגיש דואגים, מבולבלים וחרדים. הם עשויים להיות מוטרדים בעיקר משאלות כמו מתי הם יוכלו לפגוש את החברים שלהם? האם מותר להם ליצור איתם קשר? איך הם צריכים להתנהג כשיפגשו אותם? מה הם צריכים לומר להם? חשוב להתייחס לשני שלבים: שלב ההכנה לפני המפגש עם החבר החטוף: * יש לעשות הכנה פסיכו־חינוכית לילדים – יש להכין את הילדים לקראת המפגש עם החברים שלהם שחזרו מהשבי. ההכנה יכולה להיות פרטנית ו/ או קבוצתית. המסגרת המתאימה להכנה קבוצתית היא בית הספר, בקבוצות קטנות, בליווי של אנשי חינוך וצוות פסיכו־סוציאלי. * בשלב הראשון של ההכנה, יש לתת לילד מידע אמין מדויק ולא מציף באשר לחזרה של החבר שלו לישראל. למשל "דני חזר עם אימא שלו, הוא בבית חולים כרגע עם המשפחה שלו ועם אנשים אחרים שדואגים לו". * ילדים יכולים לשאול הרבה שאלות על איך שהילד השתחרר, מי שחרר אותו וכדומה. חשוב לענות על שאלות הילדים באופן ישיר ואמין. שאלות שלא יענו עשויות להשאיר את הילדים בהרגשה שיש פה משהו גדול ומפחיד שאסור לדבר עליו. הדבר עשוי להשאיר אותם לבד בהתמודדות עם תכנים לא פשוטים ומפחידים. כמובן שלא לכל השאלות יש לנו תשובות וזה בסדר לומר שאנחנו לא יודעים, ושאולי נדע יותר בהמשך. * העבירו מסר של ביטחון והרגעה בהתבסס על מידע אמין ורק כאשר המידע הזה יהיה בידכם. למשל "דני בטוח ומוגן עכשיו, הוא עם אנשים ששומרים עליו ועם סבא וסבתא שלו". * בתהליך ההכנה הפסיכו־חינוכי צריך להסביר לילד למה עליו לצפות במפגש עם החבר שלו שחזר מעזה ובחידוש הקשר איתו. חלק מהילדים ירצו להיפגש בהקדם עם החבר שחזר, וכן חלק מהילדים שחזרו מהשבי ירצו להיפגש בהקדם עם החברים שלהם. עם זאת, חשוב לקחת בחשבון שלא תמיד מפגש בין הילד שחזר מהשבי והחברים שלו יהיה אפשרי בשלב הראשון. יש לפיכך להסביר לילדים ולמתבגרים שהחברים שלהם יעברו תהליך הדרגתי של חזרה לשגרה ולחיים, גם מבחינת החשיפה לאנשים שיהיו סביבם. בשלב הראשון ייתנו להם להיות עם המשפחה שלהם, ורק בהמשך יחשפו אותם לדמויות נוספות. ניתן להסביר להם שהדרגתיות זו חשובה כדי למנוע מהחברים שחזרו להיכנס להלם.

14

* ישנם ילדים שיחזרו מהשבי וירצו להיפגש עם החברים שלהם מוקדם ככל האפשר. החברים הם דמויות משמעותיות בחיי הילדים, ולפיכך הילדים שחזרו מעזה עשויים לבקש להיפגש עם החברים שלהם ממש בסמוך לחזרתם. במצב כזה אפשר לעודד מפגש כזה, תוך כדי הכנת הילד לקראת המפגש עם חברו שחזר מעזה. * יש לתת תוקף לרגשות של הילדים ולדחף שלהם, אם יש כזה, לראות את החבר שלהם. אפשר לומר שברור לנו שהם רוצים לפגוש את החבר, שאנו מבינים שהם התגעגעו אליו ולא יכולים עוד לחכות, אבל אנו רוצים להסביר להם מדוע בכל זאת צריך לחכות – ואז לתת את ההסבר. למשל "אני שומעת כמה אתה רוצה לראות את דני, אני ממש יכולה להבין את זה. כרגע דני עוד לא פנוי להיפגש עם חברים, כי הוא היה בעזה והיה רחוק מהמשפחה שלו. הוא צריך להתרגל מחדש לחיים פה ובהמשך הוא גם יפגוש את החברים שלו". אתם יכולים גם להוסיף שקרוב לוודאי שגם החבר שלהם התגעגע אליהם, אבל צריך לסמוך על אנשי המקצוע שיודעים איך לעזור לילד לחזור לשגרת החיים שלו. * אם הילד לא יכול להיפגש בשלב מוקדם עם החבר שחזר, הציעו לו דרכים אחרות להביע דאגה לחבר שחזר. פעילות אקטיבית מגדילה את תחושת השליטה של הילדים ועשויה לסייע להם להתמודד עם תחושת חוסר האונים ביחס לאי־יכולתם להיפגש עם החבר שלהם. אפשר לכתוב מכתב לילד ולשלוח אותו דרך הצוותים המקצועיים, אפשר להכין לחבר חבילה של צ'ופרים, להכין ציורים, שירים ודברים דומים. אלה יעבירו לילד שחזר מסר שהילדים שמחים על חזרתו וחושבים עליו. * יש ילדים שעשויים שלא לרצות להיפגש עם החבר החטוף, בין אם זה מפחיד מדי עבורם או מכל סיבה אחרת. יש לתת תוקף לתחושה כזאת ולהעביר מסר לילד שהיא טבעית. הביעו הבנה ותמיכה בילד. חשוב גם לשוחח עם הילד, להתעניין בחוסר הרצון להיפגש עם החבר החטוף, ולשאול מה מטריד אותו, מה הוא מרגיש, ומה הוא היה רוצה לעשות בהמשך. * חשוב לתת לילדים מסר של חוסן וביטחון – הדרך לעשות זאת היא, למשל, לומר שאנחנו רואים בימים האחרונים שהילדים החטופים וגם המבוגרים החטופים חוזרים כשהם במצב פיזי טוב.

15

שלב יצירת הקשר והמפגש * חידוש הקשרים החברתיים בין הילד שחזר מעזה לבין החברים שלו הוא חשוב ומהווה חלק מהחזרה של הילד שחזר מהשבי לשגרה בריאה. עם זאת, מועד המפגש הראשון בין הילדים לבין החבר שחזר מעזה תלוי בראש ובראשונה ברצון הילד שחזר מהשבי, בהוריו וכן בהתייעצות עם אנשי המקצוע שמלווים את הילד ומשפחתו. ישנם ילדים שיחזרו מהשבי וירצו להיפגש עם החברים שלהם בהקדם האפשרי, למשל כבר בבית החולים, וישנם לעומת זאת ילדים שיעדיפו לשמור על הפרטיות שלהם בתקופה הראשונה. ההורים ואנשי המקצוע שמלווים את הילד שחזר מעזה נדרשים לאזן בין ההנחיה להגביל את מספר האנשים שיקיפו את הילד בשעות הראשונות ובשבועות הראשונים, לבין ההנחיה לאפשר לילד שחזר זכות בחירה, לשתף אותו ולהתייעץ עימו. * לקראת המפגש, יש להכין את הילדים לסיכוי שהילד יהיה שונה במראה שלו או בהתנהגות שלו מכפי שהם רגילים. יכול להיות שהילדים נפצעו במהלך החטיפה, יכול להיות שהם ייראו רזים יותר, ויכול להיות שהם יתנהגו שונה – למשל יהיו שקטים ומכונסים יותר, או להיפך, מוחצנים יותר. הסבירו לילדים שאלה הם תגובות והתנהגויות נורמליות למצב, ושדברים קשים לפעמים משפיעים על איך שאנחנו מרגישים, נראים ומתנהגים. * יש להסביר לילדים את חשיבותן של השליטה והבחירה עבור הילד שחזר – יש להסביר לילדים ולמתבגרים שחבריהם החטופים שחזרו סבלו בזמן שהיו ב"שבי" בעזה מחוסר שליטה מוחלט. לא הייתה להם שליטה על דברים כמו: מתי הם יאכלו, מתי ישנו, לאן הם ילכו. יש להסביר לילדים שגם הם צריכים לסייע לחבריהם ולכבד את תחושת השליטה והבחירה שלהם, להיות עדינים וקשובים לכל דבר שהם ירצו או לא ירצו. למשל, באשר למגע פיזי, הנחו את הילד לשאול את החבר שלו שחזר אם זה בסדר לחבק אותו. * יש להדריך את הילדים שלא להציף את החבר שחזר בשאלות ולהנחות אותם למעט בשאלות על הזמן שהיה בעזה. למעט בשאלות כמו: מה קרה לו שם? האם הוא ראה חטופים נוספים? ומה שלומם? הסבירו לילד ששאלות כאלה עלולות להעמיס על החבר שלהם, ויש לאפשר לחבר לשתף בקצב ובזמן שהוא יבחר. * בחלק מהמקרים הילד שחזר מעזה ירצה לחלוק עם החבר שלו את מה שעבר עליו. ילדים שעברו טראומה לעיתים מוצפים ומרגישים צורך לספר ולחזור על מה שקרה להם. במצב כזה, אם הילד מרגיש שהוא מסוגל הוא יכול להקשיב לחבר שלו ולתמוך בו. חשוב לשוחח לאחר מכן עם הילד שאתם מלווים ולשים לב שהוא לא מוצף מהפרטים ששמע. חשוב גם להדגיש בפני הילדים שהם אינם חייבים להקשיב לדברים שאינם רוצים לשמוע. הנחו את הילדים והמתבגרים שמותר לשים גבול אם לא נעים להם ולא נוח להם לשמוע חלק

16

מהדברים. הסבירו להם שיש אנשי מקצוע מומחים שמלווים את החבר שלהם ויודעים איך לדבר איתו על הנושאים הללו. * גיל הילד – למתבגרים ולילדים בוגרים אפשר לתת הסבר מורכב באשר למה מומלץ לעשות במפגש עם החבר. לילדים צעירים יותר רצוי להסביר באמצעות כללים של "כדאי/לא כדאי". למשל, "לא כדאי שנלחץ על דני להיפגש" או "כשתפגוש את דני כדאי שתשאל אותו אם הוא רוצה להתחבק" או "לא כדאי לשאול את דני הרבה שאלות על מה שקרה לו בעזה". * גיל ההתבגרות – בגיל ההתבגרות הילדים לא תמיד ישאלו אותנו אם ליצור קשר או לא. לכן חשוב שאנחנו ניזום שיחה עם המתבגרים ונחשוב איתם איך נכון ליצור קשר. חשוב לא לתת להם "עצות מומחים" אלא לדון איתם ולחשוב איתם. למשל: "אני יודעת כמה חיכית שרוני תחזור, זה משמח כל כך שהיא חזרה. היית רוצה ליצור איתה קשר? בוא נחשוב יחד איך נכון לעשות את זה". או למשל, "חשבת על מה תדבר עם רוני בפעם הראשונה שתדברו? מה חשוב לך לומר לה?". אפשר למשל להציע למתבגר לכתוב לחבר שלו "אני כאן, כשתרגיש שאתה מוכן אני אשמח להיפגש, אבל זה ממש בסדר שתיקח את הזמן", "אני שמחה כל כך שחזרת, אנחנו אוהבים אותך, חושבים עלייך ומצפים לראות אותך, מתי שתרצי ותוכלי". * שימו לב: חשוב ללוות את הילדים גם לאחר המפגש, לשאול ולהתעניין איך היה להם? מה הם מרגישים וחושבים? האם יש להם שאלות? או כל דבר אחר. שהמערכת החברתית שלו נפגעה או השתנתה. יש לברר זאת על ידי שאלות ישירות כמו "אתה יכול לספר לי יותר על החברים הטובים שלך? הם עברו לגור איתך פה במלון? אני אשמח לשמוע מי הם, מה אתה אוהב בהם, ומה אתה אוהב לעשות איתם". או למשל: "אימא סיפרה לי שהיית בצופים, היו לך שם חברים? תוכל לספר לי עליהם?". חשוב ליזום שיח בנושא זה עם הילדים ולא לחכות בהכרח שהילדים עצמם יזמו. בתקופה זו ילדים מרגישים שמה שקורה להם אינו חשוב מספיק, וחלקם מרגישים שהתרחקות מחבר אינה דבר משמעותי. אפשר למשל לשאול: "אני מבין שהרבה חברים שלך נמצאים עכשיו במקום אחר ואתה כבר לא נפגש איתם. זה נשמע לי לא קל, איך אתה עם זה?" * יש לתת תוקף לרגשות של הילד ביחס לנתק מהחברים שלו, געגועים או חרדות חברתיות שעלולות להתעורר כמו "החשש להחמיץ" - שיח עם הילד על הפגיעה שהוא חווה בקשר שלו עם 3 חבריו ועם קבוצת השווים * – חשוב לתת תוקף לחוויה של הילד מיפוי המצב החברתי של הילד

17

). חרדת החמצה מתייחסת להרגשה שחבריו של הילד Fear of missing out( או ילדים מקבוצת השווים שלו חווים דברים שהוא אינו חלק מהם ולכן יאבד את מקומו, או שהם נהנים יותר ממנו או חווים דברים טובים ממנו. חרדה כזאת עלולה לפגוע בהערכה העצמית של הילד. הנתק או ההתרחקות מהחברים יכולים להיות אירוע קשה ומטלטל. * – חשוב לתת לילד לבחור איך להתמודד לעודד אקטיביות ושליטה של הילד עם המצב. היזהרו מלהציע דברים ולהסתמך רק על עצות מומחים. חשוב לשאול את הילדים ישירות, כי הם מכירים את העולם החברתי שלהם ויודעים איך הם רוצים להבנות אותו. אפשר למשל לברר מה חשוב להם לעשות, אם חשוב להם לשמור על קשר עם החברים שלהם, מה לדעתם הדרך הטובה ביותר לעשות זאת ואיך אפשר לעזור להם. * – למשל במלון או במקום יש לעודד את הילד ליצור קשרים חברתיים חדשים האירוח שהוא נמצא בו. חשוב לשים לב שהילד אינו מבודד מכל מערכת חברתית, ואם כן, יש לחשוב איתו ובשיתוף ההורים מה אפשר לעשות כדי לחזק את הקשר שלו עם בני גילו. * – יש לשים לב שהילדים אינם משוטטים במקום האירוח, אינם נמצאים מוגנות שעות רבות לבד ואינם מדווחים שמשעמם להם. התנהגויות אלו עלולות להשפיע באופן שלילי על רווחתם הנפשית של הילדים. שוטטות כזאת היא גורם סיכון לרווחתו הנפשית ושלומו של הילד. * – שגרת החיים יש ליצור סביבה מתאימה למפגשים חברתיים "אחד על אחד" של הילדים נשברה, ובשלב הזה קרוב לוודאי שלא מתקיימים מפגשים פנים אל פנים עם חברים אחר הצוהריים, כמו הזמנת חברים הביתה אחרי שעות בית הספר, השתתפות בחוגים או בתנועת נוער. לפיכך, חשוב לאפשר מפגשים מסוג זה גם במקומות האירוח הזמניים. אפשר למשל לעודד את הילד להזמין ילד מהגן או מבית הספר הזמני אליו למלון. ייתכן קושי לארח בחדרי המלון, ולכן יש ליצור במלון מרחבים חברתיים לילדים עבור מפגשים מעין אלה. * – יש להביא בחשבון שכבר מגיל צעיר ילדים מבלים שעות מדיה חברתית רבות במדיה החברתית ומנהלים קשרים חברתיים רבים באמצעותה. אפשר לשער שחלקם, ובעיקר המתבגרים, שומרים כך על קשרים עם החברים שהתנתקו מהם. על אנשי המקצוע להיות מודעים ולהתייחס לכך בשיח עם הילד. יש לשאול את הילד עם מי הוא בקשר במדיה החברתית, על מה הם מדברים, ולמה הוא נחשף בקבוצות הללו עם החברים.

18

התערבות קבוצתית

לעבודה קבוצתית יש יתרונות בכל הנוגע להתערבויות בתחום החברתי ובכל הנוגע להתמודדות עם טראומה בקרב ילדים. לפיכך נטפל בפגיעה במערכת החברתית בעקבות טראומה באמצעות קבוצה. מהם יתרונותיה של עבודה קבוצתית? אחד המרכיבים המשמעותיים של עבודה בקבוצה ככלי להתערבות הוא "האוניברסליות: הכוונה לחוויה של "כולנו באותה סירה". המשתתפים בקבוצה שומעים חברים אחרים מספרים על דאגות וקשיים מה שנותן תוקף לחוויה שלהם ועוזר להם להרגיש "לא משוגעים". קבוצת התערבות לילדים מאפשרת לילדים לשהות במרחב בטוח ותומך עם בני גילם שחוו חוויות דומות ומבינים מה עובר עליהם. באמצעות הקבוצה אפשר לנרמל רגשות כמו אשמה, כאב, פחד וחוסר אונים. בשונה מטיפול פרטני ובו הקול היחיד שהילד שומע הוא של המטפל, בקבוצה נחשף הילד למגוון קולות של ילדים מקבוצת השווים שלו. סוגי הקבוצות 1 . קבוצה טיפולית שמטרותיה קליניות, למשל קבוצה להתמודדות עם )2 . טראומה, שמפגש אחד שלה לפחות יוקדש לעיסוק בסוגיה החברתית קבוצה חברתית פורמאלית שמטרותיה הן יצירת קשרים חברתיים וחיזוקם, הפגת השעמום וחשיפה לעולמות תוכן בונים. ילדים בני אותו גיל. אם 10 עד 8 – מומלץ לגבש קבוצה של גודל הקבוצה הפעילות מתקיימת בתוך בית ספר, מומלץ שלא לקיים מפגשים כיתתיים של ילדים. 10 עד 8 ילדים, אלא לחלק את הכיתה לקבוצות של 40 או 30 * – מומלצת הנחיה של איש טיפול (פסיכולוג, עובד סוציאלי) ומורה/ הנחיה מחנכת מבית הספר, אם הקבוצה פועלת בשעות הלימודים בבית הספר, או כל שילוב אחר שמכיל לפחות דמות אחת המוכרת לילדים. לא מומלץ ששני המנחים יהיו מתנדבים שקביעותם בחיי הילדים אינה ברורה. עקרונות לבנייה הקבוצה והפעלתה *

19

* – יש להתאים את מספר המפגשים לעיתוי של התגבשות מספר מפגשים הקבוצה. קבוצות במתחמי האירוח הזמניים ובבתי המלון יהיו קצרות וממוקדות יותר ומותאמות לזמן העזיבה המשוער של המשפחות והילדים. יש מפגשים לכל הפחות כדי ליצור תהליך קבוצתי משמעותי. 6 לקיים * – מומלץ לתכנן תהליך קבוצתי שיכלול הן מפגשים של שיח שיטות עבודה מילולי והן מפגשים של ביטוי דרך עשייה, למשל ספורט, אומנות או מוסיקה. אלו שיטות התערבות שמעצימות את תחושת השליטה של הילד. כמו כן, יש ילדים שמתקשים להתבטא באופן מילולי ומצליחים לבטא את הרגשות והמחשבות שלהם באמצעות אומנות או מוסיקה. * – המפגש הראשון יוקדש להיכרות; כאן חשוב למקד את מבנה המפגשים הדיון בסוגיה החברתית. לאחר מכן יוקדש מפגש אחד לפחות לעיבוד רגשות שנוגעים לסוגיית הפגיעה בחברים וקשרים עם קבוצת השווים. לאחר שלב עיבוד הרגשות, בשאר המפגשים יש להתמקד בצרכים של הילד ובעזרה לילד. * – מומלץ שחלק מפעילות הקבוצה תוקדש לפעילות אקטיבית הנצחה וזיכרון שנוגעת לאובדן החברים; למשל הנצחה של חברים שנהרגו, אם יש כאלה בקבוצה, או פעילות למען חברים חטופים. פעילות אקטיבית חשובה להחזרת תחושת השליטה לילד. ניתן לתכנן ביחד פרויקט משותף שיהיה חלק מהתהליך הקבוצתי. * בקבוצה חשוב להדגיש אלמנטים של תקווה, חוסן ואופטימיות, ולא רק אלמנטים של פגיעה, טראומה, אבל וכאב.

20

מענים מערכתיים

מלבד עבודה ברמת הפרט וברמת הקבוצה, יש להתארגן התארגנות מערכתית בסיוע לילדים בפן החברתי. הכוונה למערכות ולמוסדות כמו בתי הספר, או הקהילה שאליה הילד שייך, גם אם כרגע היא פונתה ושוהה במלון או במתחם אירוח. - מענים ברמת בית הספר 1 חלק ניכר מהקשרים החברתיים של ילדים נוצר, משתמר ומתחזק בתוך בתי הספר בזמן השהייה המשותפת היומיומית. לבתי הספר תפקיד מרכזי במתן המענים לילדים שהמערכת החברתית שלהם נפגעה בעקבות הטבח והמלחמה. * – ההמלצה היא הכשרה של בתי הספר להיות מסגרות מיודעות טראומה להכשיר גננות, סייעות, מורים, אנשי חינוך וכן עובדים סוציאליים שיעבדו עם בתי הספר, בנושא התערבות מודעת טראומה ושיח על טראומה. ההכשרה תקנה מידע על ההשפעות של טראומה, ואיך לדבר עליה עם ילדים צעירים ומתבגרים. במסגרת מודעת טראומה, לצוות החינוכי יש כלים מעשיים לשוחח עם ילדים על נושאים רגישים. את מי כדאי להכשיר? אפשרות אחת היא להכשיר את כל צוות בית הספר. אם הכשרה רחבה כזאת אינה אפשרית, ניתן למנות רפרנט (למשל, יועצת חינוכית, פסיכולוגית של השירות הפסיכולוגי חינוכי, או מורה מובילה) או להקים צוות מצומצם שיהיה אחראי על ריכוז ותכלול הנושא של טראומה ודיבור על טראומה בבית הספר. ההכשרה תכלול גם חומרים הנוגעים לתפקוד חברתי, מערכת קבוצת השווים וחברויות בחיי ילדים, כפי שמתואר במתווה הנוכחי. מדובר בהכשרות קצרות וממוקדות שיכולות לתת כלים יעילים לצוות המקצועי. בהכשרה צריך להתייחס לדיבור עם ילדים בגיל הרך, בגיל הצעיר וכן בגיל ההתבגרות. מתבגרים לרוב מדברים יותר עם חברים ופחות עם הורים ומורים. הנטייה הזו לא פעם מבלבלת מבוגרים באשר לאופן שבו נכון לתקשר עם מתבגרים. חשוב להכשיר את הצוותים הסוציאליים והחינוכיים ואת ההורים כיצד לשוחח עם מתבגרים על אירועי חיים קשים. * – מומלץ ליזום מספר מפגשים קיום מפגשים משותפים בין הילדים המפונים לאורך השנה ובהם ילדים שלמדו באותו בית הספר ופונו מיישובי עוטף עזה יפגשו זה את זה. מומלץ לקיים מפגשים על פי שכבת גיל ולא לערבב בין

21

השכבות. מדובר במפגשים בני יום שיכללו פעילות מגבשת ומהנה. מטרת המפגשים היא לאפשר לילדים לשמר את קשרי החברות שלהם. יש להדגיש כי שימור החברות אינו מטרה כוללנית הרלוונטית לכל הילדים. יש ילדים שיעדיפו שלא לשמור על קשר עם החברים מהמסגרת הקודמת, ויתמקדו ביצירת קשרים חדשים. שתי האפשרויות הן בריאות וטובות. תפקידנו כאנשי מקצוע הוא לתת את האפשרות הזו. * – מומלץ כי לשכת שיתוף פעולה בין מערכת הרווחה לבין מערכת החינוך הרווחה תמנה עובד סוציאלי שיהיה אחראי על בית ספר (במתחם אירוח או ביישוב זמני שאליו יעברו התושבים לאחר סיום השהייה במתחמי האירוח). העובד הסוציאלי ישהה בבית הספר יום בשבוע לפחות, יתכנן ויוציא לפועל התערבויות בשיתוף עם צוות בית הספר. – חלק קידום מפגשים חברתיים לא פורמאליים בשעות שלאחר בית הספר מהילדים שפונו לא הולכים לבית הספר, או שהולכים רק באופן חלקי. הדבר עלול לגרום התנהגויות חברתיות המזיקות לילדים ולסביבה שלהם. ילדים במצוקה שחוו אירועים טראומתיים ושינוי דרסטי במקום המחייה עלולים לחבור זה לזה ולשוטט ללא מעש במקום האירוח. הם עשויים לחוות שעמום ותסכול כשהם מנותקים מהחברים שהיו להם, ואף להתחיל להתנהג בדרכים לא אדפטיביות של ונדליזם ואלימות, ובקרב מתבגרים, גם פגיעות מיניות. חשוב לסייע לילדים באופן אקטיבי לבלות חלק מזמנם עם קבוצת השווים. רצוי שבכל קהילה יפותח מענה בהתאם לצורך: בשעות הבוקר ו/או בשעות שלאחר בית הספר. יש להקים מסגרת קבוצתית שתחולק לפי גילים ובה ילדים יוכלו לשהות זה עם זה בליווי ובהשגחה של מבוגרים בשעות הבוקר, אם אין בית ספר, או בשעות אחר הצוהריים לאחר בית הספר. הסדרים אלה גם ימנעו מצב של שעמום וגם ייצרו פלטפורמה להיווצרותם של קשרים חברתיים חדשים ולחיזוק קשרי חברות קיימים. דבר זה יחזק את המשאבים האישיים והחברתיים של הילדים ויענה על הצרכים המיידיים שלהם. * – שבירת המסגרת החברתית והשגרה של הילדים עלולה לסכן את מוגנות המוגנות שלהם. הילדים אינם נמצאים בסביבה המוכרת להם; לא בהכרח ברור להם היכן מותר להסתובב והיכן אסור, מה מותר לעשות ומה לא. כפי שציינו, חוסר מעש, שעמום ותחושת ניתוק עלולים להביא להתנהגויות לא מסתגלות כמו ונדליזם ופגיעות מיניות. לפיכך, חשוב לשמור על מוגנות הילדים, וזאת על ידי העברת כללי עשה ואל תעשה לילדים, הדרכת ההורים כיצד לקדם את מוגנות הילדים שלהם, וכן הכשרה של אנשי מקצוע בנושא. - מענים ברמת הקהילה 2 *

22

* יש לעשות מאמץ לקדם את הפעילויות של תנועות נוער או קבוצות בלתי – תנועות פורמאליות אחרות שהתקיימו ביישובי העוטף לפני הפינוי שלהם הנוער הן הקשר חשוב שבו ניתן לשמר ולחזק קשרים חברתיים כמו גם ליצור קשרים חברתיים חדשים.

23

9765418 האוניברסיטה העברית, הר הצופים, ירושלים מכון חרוב, 077-5150304 • פקס 077-5150300 ’ טל

haruvinstitute www.haruv.org.il

youtube