מתווה להתערבות עם ילדים מיישובי עוטף עזה בנושא: אובדן חברים וקשרים עם קבוצת השווים

עובד סוציאלי של המשפחה או מדריך נוער. התמיכה בתהליך האבל כוללת מספר עקרונות: * – יש לעודד את הילד לבטא רגשות ביטויים רגשיים והתנהגותיים למוות ביחס למות חברו בדרכים בריאות. יש להסביר לילד שזה בסדר לחוש רגשות חזקים כמו כעס, עצבנות ופחד, ושזה בסדר לבכות. ילדים יביעו את התחושות שלהם גם דרך התנהגויות. חלק למשל יפעילו מנגנונים של הימנעות, משום שהאירוע יהיה להם קשה וקרוב מדי. חלק ינקטו בפעילות של אסקפיזם; בגיל ההתבגרות למשל יש נטייה לצריכת אלכוהול וסמים. אחרים יפתחו תגובת חרדה, אולי לא ירצו לצאת מהחדר או מהבית, ובמקרים קיצוניים יאמרו שהם לא רוצים לחיות. יש לתת תוקף להתנהגויות ולביטויים הרגשיים האלה, ולהעביר לילד מסר שאלו תגובות נורמליות למצב לא נורמלי. לצד זאת, חשוב לקשר את ההתנהגות של הילד למצב שאיתו הוא מתמודד, כדי לסייע לילד לבנות נרטיב לגבי מה שקורה לו. למשל "אתה חושב שיכול להיות קשר בין זה שאתה לא כל כך יוצא מהחדר בשבועות האחרונים לבין האירוע הקשה באוקטובר ובו איבדנו חברים רבים?" או "הרבה ילדים ואפילו 7־ שחווינו ב מבוגרים שעוברים אובדן של חבר/ים מרגישים הרבה תחושות בפנים. מה אתה מרגיש?". * ליזום שאלות ישירות ולהתעניין ברגשות הילד בהקשר למה שקרה לחברים – יש ילדים שמתקשים לשתף מיוזמתם ברגשות ובמחשבות שלהם. שלו ילדים גם עשויים להרגיש שזה לא מספיק חשוב שהם איבדו חבר או דואגים או מתגעגעים לחבר. דווקא בגלל שאובדן החברים מתרחש בתוך הקשר של טראומה המונית ומורכבת, ויש פגיעה בכל כך הרבה אנשים וקהילות, הילדים עשויים לחשוב שמה שהם מרגישים ביחס לחבר שלהם אינו מספיק חשוב. לכן יש להתעניין בילד, ליזום איתו שיח על הנושא ולשאול שאלות ישירות באוקטובר, 7־ ופתוחות. למשל "אימא סיפרה לי שהחבר הטוב שלך נהרג ב הצטערתי מאוד מאוד לשמוע. אתה יכול לספר לי איך זה גורם לך להרגיש? עם מה אתה מסתובב מאז?". * – חלק מהילדים עשויים לדאוג שהם אמרו או עשו משהו שגרם למות אשמה החבר שלהם או לחלופין לא עשו משהו שיכול היה להציל את חברם. דבר זה נכון על אחת כמה וכמה בנסיבות הנוכחיות, משום שחלק גדול מהילדים אכן היו בסכנת חיים ומודעים לכך שהם יכלו למות. כפי שצוין קודם לכן, לילדים עשויה להיות גם "אשמת ניצולים", משמע אשמה שהם ניצלו וחבריהם לא. חשוב לבדוק האם הילד מרגיש אחראי או אשם בדרך כלשהי ולסייע לו להתמודד עם ההרגשה הזו על ידי עיבוד תחושת האשמה. ננסה לעזור לילדים באוקטובר, הם לא באמת יכלו לעזור לחבריהם. 7 להבין שבמצב הקשה של נעזור להם להבין שאין חוקיות למי מת ומי ניצל. כמו כן, ננסה לעזור לילד להבין שבאמת כואב וקשה שהחבר שלו מת, אך אין זה אומר שצריך להפסיק לחיות ולשמוח. אפשר לומר לילד שמובן שכעת אין לו חשק או מצב רוח,

11