מתווה להתערבות עם ילדים מיישובי עוטף עזה בנושא: אובדן חברים וקשרים עם קבוצת השווים

שיח עם הילד על שובו של חבר חטוף הילדים שחבריהם החטופים חוזרים עשויים להרגיש דואגים, מבולבלים וחרדים. הם עשויים להיות מוטרדים בעיקר משאלות כמו מתי הם יוכלו לפגוש את החברים שלהם? האם מותר להם ליצור איתם קשר? איך הם צריכים להתנהג כשיפגשו אותם? מה הם צריכים לומר להם? חשוב להתייחס לשני שלבים: שלב ההכנה לפני המפגש עם החבר החטוף: * יש לעשות הכנה פסיכו־חינוכית לילדים – יש להכין את הילדים לקראת המפגש עם החברים שלהם שחזרו מהשבי. ההכנה יכולה להיות פרטנית ו/ או קבוצתית. המסגרת המתאימה להכנה קבוצתית היא בית הספר, בקבוצות קטנות, בליווי של אנשי חינוך וצוות פסיכו־סוציאלי. * בשלב הראשון של ההכנה, יש לתת לילד מידע אמין מדויק ולא מציף באשר לחזרה של החבר שלו לישראל. למשל "דני חזר עם אימא שלו, הוא בבית חולים כרגע עם המשפחה שלו ועם אנשים אחרים שדואגים לו". * ילדים יכולים לשאול הרבה שאלות על איך שהילד השתחרר, מי שחרר אותו וכדומה. חשוב לענות על שאלות הילדים באופן ישיר ואמין. שאלות שלא יענו עשויות להשאיר את הילדים בהרגשה שיש פה משהו גדול ומפחיד שאסור לדבר עליו. הדבר עשוי להשאיר אותם לבד בהתמודדות עם תכנים לא פשוטים ומפחידים. כמובן שלא לכל השאלות יש לנו תשובות וזה בסדר לומר שאנחנו לא יודעים, ושאולי נדע יותר בהמשך. * העבירו מסר של ביטחון והרגעה בהתבסס על מידע אמין ורק כאשר המידע הזה יהיה בידכם. למשל "דני בטוח ומוגן עכשיו, הוא עם אנשים ששומרים עליו ועם סבא וסבתא שלו". * בתהליך ההכנה הפסיכו־חינוכי צריך להסביר לילד למה עליו לצפות במפגש עם החבר שלו שחזר מעזה ובחידוש הקשר איתו. חלק מהילדים ירצו להיפגש בהקדם עם החבר שחזר, וכן חלק מהילדים שחזרו מהשבי ירצו להיפגש בהקדם עם החברים שלהם. עם זאת, חשוב לקחת בחשבון שלא תמיד מפגש בין הילד שחזר מהשבי והחברים שלו יהיה אפשרי בשלב הראשון. יש לפיכך להסביר לילדים ולמתבגרים שהחברים שלהם יעברו תהליך הדרגתי של חזרה לשגרה ולחיים, גם מבחינת החשיפה לאנשים שיהיו סביבם. בשלב הראשון ייתנו להם להיות עם המשפחה שלהם, ורק בהמשך יחשפו אותם לדמויות נוספות. ניתן להסביר להם שהדרגתיות זו חשובה כדי למנוע מהחברים שחזרו להיכנס להלם.

14