איך נדבר עם ילדים על טראומה - מדריך למורות ומורים"

מורות, מורים ואנשי חינוך יקרים, בימים קשים אלו, החזרה לשגרה ולבית הספר הם מגורמי החוסן המרכזיים בחייהם של ילדים וילדות. אתן ואתם, בשגרה כבחירום, משמשים לילדים עוגן ומסמנים רציפות וביטחון. יש לכם תפקיד ייחודי בקידום החוסן וההסתגלות החיובית של הילדים בעקבות האירועים הקשים שפקדו את כולנו. בימים אלו ייתכן שתקלטו בכיתות ובמרחבי החינוך ילדים שהיו חשופים לאירועי חיים קשים וטראומטיים: אובדן הורה, בן משפחה או חבר קרוב; פרידה בלתי נסבלת מדמות ההתקשרות (בן משפחה או חבר קרוב שנחטף, הורה שנדרש לשירות מילואים ממושך); אובדן בית (הרס של הבית או פינוי בעקבות האיום הביטחוני); איום של פגיעה פיזית ואיום על שלמות הגוף והנפש (חשיפה מתמשכת לאזעקות וכניסה למרחב מוגן). החשיפה לתכנים אלה מאתגרת הן עבורכם והן עבור התלמידים והתלמידות במרחב החינוכי. אתם בוודאי שואלים את עצמכם – האם לדבר עם הילדים על שאירע? אולי זה יציף אצלם את הטראומה מחדש? אולי אגרום נזק? אין לי מומחיות לזה, ובוודאי מומחה כלשהו כבר דיבר איתם... ובעיקר רווחת המחשבה שכאשר הם ירצו לשתף הם בוודאי כבר ידעו לפנות אלינו. חששות אלה מפני שיח עם ילדים ובני נוער על אירועי החיים הקשים מובנים בהחלט, אבל חשוב לזכור ששיח עם ילדים הוא רכיב מרכזי בקידום החוסן שלהם, בשגרה ובוודאי גם בחירום. ילדים, בעיקר אלה שעברו ועוברים אירועים קשים, לא תמיד יאותתו ויביעו את הצורך שלהם בשיח. לעיתים הם אפילו ירגישו שאין להם זכות לבקש את זה – משום שמתחוללים אירועים נוראים כל כך והם עשויים לתפוס את עצמם כ'לא כאלה חשובים'. לכן יש חשיבות רבה לכך שאנשי החינוך ינקטו גישה אקטיבית בשיח עם הילדים, כדי להעביר להם את המסר: אני רואה אתכם, אתם חשובים לי, מה שעברתם חשוב ויש לכם מקום – תמיד. האם לדבר עם הילדים והילדות על מה שהם חוו?

2