מתווה לליווי ילדים שאיבדו את הוריהם במלחמת "חרבות ברזל"

בתגובה למופעים אלה, חשוב לתת תוקף לתסמינים של געגועים ונרמול "זה בסדר שאתה כועס רגשות מורכבים סביב היעדר ההורים. לומר לדוגמה: על אימא שהיא לא פה איתך עכשיו. אני בטוחה שאם היא הייתה יכולה, . אין דבר שהייתה רוצה יותר מאשר להיות כאן איתך" חשוב מאוד שלא להיבהל מבקשה לשוחח עם ההורה המת, מצפייה בילד מקיים איתו שיחות, או מסיטואציות שהילד מערב את ההורה המת במשחק ושומר לו "תורות". כל אלה הן תגובות נורמליות לגמרי בקרב ילדים צעירים שאיבדו את הוריהם. בבסיס תיאוריית הרצפים בהתמודדות עם אובדן, החוקרים מבקשים להדגיש כי מטרתו הסופית של עיבוד האבל והאובדן אינו הכחדת הזיכרון. מחשבה ואף אינטראקציה עם הדמות המתה הן חלק מהבנה של המוות ומקבלה כי הדמות מתה והזיכרון שלה הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. ילדים צעירים ומבוגרים מבקשים להיאחז בדמות, והיאחזות זו חשובה לתהליך התמודדות מיטיב. 2 . התייחסות לתחושות אשמה של הילד ולהבעה של ייחוסים עצמיים חשוב שלא להיבהל מאמירות קשות של הילד כלפי עצמו ולהפנות שליליים: "אתה מרגיש שאתה שונא את עצמך? אליו שאלות שמכוונות להבנה, כמו . לצד מתן האפשרות להביע תחושות ומחשבות אלה, ספר לי על זה עוד" כדאי להזכיר לילד שהוא אהוב, שייך וחשוב כל כך. 3 . עידוד שאלות ושיח פתוח של הילדים על האובדן, הגעגוע והאבל. 4 . ששומרות על הילד ודואגות לו, ועידוד תזכור שיש דמויות מיטיבות אינטראקציות מהנות וקרובות בין הדמויות הטיפוליות לבין הילד. 5 . קידום אסטרטגיות של וויסות רגשי בקרב הילד ומשפחתו: • – מתן מרחב מאפשר לילד, שבו נאפשר הצפה רגשית בסביבה מכילה הילד יוכל להביע את תחושותיו הקשות בבכי, בצעקות, ובמתן מכות לחפצים דוממים, הוא חשוב מאוד בתהליך עיבוד אבל מיודע טראומה. מתן מרחב זה מעביר לילד את המסר שכל תגובותיו (כל עוד הוא לא פוגע בעצמו או באחרים בסביבתו) הן מותאמות למה שהוא עובר. • – לצד מתן מרחב מאפשר עם נוכחות יציבה במקום, טכניקות להרגעה כדאי להמעיט במלל, ולעודד פעולות והתערבויות מרגיעות, כגון: שתיים מים, תרגילי נשימה, תרגילי דחיפה/דחיסה (דחיפת קיר בחוזקה למשל), חיבוק עוטף, הצעת חפצים/צעצועים שמרגיעים את הילד (מוצץ, שמיכה, בובה וכדומה).

9