מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 15

בין פטיש לסדן I מפגש משפטי

1 מיכל ברגר

תיק האימוץ שלהם ומתוך ההבנה שגם אם זהותו של האב לא תיוודע להם, יש חשיבות לדעת ולו את הפרטים הבסיסיים הללו. לאחר מתן הסכמת האם לאימוץ הקטין, ומשסירבה האם למסור את פרטי האב, הוגשה על-ידי ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ) אשר עד 1() (א 13 בקשה להכרזת הקטין בר אימוץ לפי סעיף קבע כך: 2010 לשנת .(א) באין הסכמת הורה, רשאי בית משפט, לפי 13" בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, להכריז על ילד כבר-אימוץ, אם נוכח כי נתקיים אחד מאלה: ) אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או 1( לברר דעתו" בקשה זו נדחתה, הן על-ידי בית משפט לענייני משפחה והן על-ידי בית המשפט המחוזי, בטענה שהפרטים שהאם מסרה לעו"ס מאפשרים לאתר את האב באמצעים טכניים פשוטים יחסית, למרות התנגדותה של האם לכך. על פסקי דין אלה הגישה המדינה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, ובבקשה דנו שבעה שופטים. בפסק הדין נקבע כי לא כל מה שאפשרי מבחינה טכנית אפשרי מבחינה נורמטיבית, וכדי לקבוע את הנורמה, יש לפרש את התיבה "אפשרות סבירה" המופיעה בסעיף הנ"ל, מתוך איזון בין האינטרסים השונים: – קשר הדם הוא קשר מקודש בעל האינטרסים של האב מעמד בכורה. לאב זכות לדעת על ילדו ולגדלו – זכות השווה לזכות האם. עם זאת, יש להתחשב בחלקו של האב בהיריון ובלידה ובאופי הקשר בין האב לאם. מנקודת מבטו של הקטין, יש לשקול מהם הסיכויים שהאב – היה וזהותו תתברר ועמדתו תישמע – יכיר בילד, ירצה ויוכל לגדל אותו. – נקודת המוצא היא שטובת הקטין לגדול טובת הקטין בבית הוריו הביולוגיים, על כן אם האב יאותר וירצה לגדל את הקטין, חזקה שזו היא טובתו. לילדים זכות בסיסית להכיר את שורשיהם, ולשם כך חייבים לברר את זהות האב. גם צרכים רפואיים עתידיים של הקטין ואינטרסים חומריים מובילים למסקנה זו. עם זאת, אין להתעלם מממד הזמן ומן השאלה היכן יהיה הילד בפרק הזמן שאנו עסוקים בבירור זהותו של האב. – אלה נובעים מזכותה לפרטיות האינטרסים של האם ולאוטונומיה אישית. היריון ולידה הם אירועים פרטיים ואינטימיים שכל כולם בתחום צנעת הפרט. התחקות אחר האירועים שהובילו להיריון וללידה, שלא בהסכמת האם, מהווים הפרה של זכותה של האם לפרטיות. נוסף על כך, למרות הליברליזם, יש להביא בחשבון שעדיין יש חברות

ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בבע"מ 28.2.17 ביום , בפרשה שכונתה פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה 9447/16 "תינוק המריבה" ואשר קדמו לה כמה פרשות אחרות שנשאו אותו שם. פרשה זו עסקה בעיקרה בשאלת חובתה של המדינה לאתר את זהותו של אב במקרה שנשקלת האפשרות להכריז על (להלן: 1981- ילדו בר אימוץ לפי חוק אימוץ ילדים, התשמ"א "חוק האימוץ"), כאשר אימו של אותו הילד מסרבת למסור את פרטיו של האב. פרשה זו מקפלת בחובה עיסוק במגוון זכויות: זכות הילד לדעת את זהותו של אביו; זכותו של אותו ילד שתמוצה האפשרות שיגדל אצל אביו; זכות האב לדעת כי נולד לו ילד; זכות האב לגדל את ילדו; זכות האם לשמור על פרטיותה; חובותיה של המדינה בהקשרים אלה ועוד. היא גם נוגעת בסוגיות העומדות בבסיס העבודה המקצועית של העובדים הסוציאליים המטפלים במקרים מסוג זה ובמתח שבין העבודה כעו"ס טיפולי לעבודה כעו"ס לפי חוק האימוץ. חוק האימוץ לפני המקרה ואחריו המצב העובדתי שפרשת "תינוק המריבה" עוסקת בו הוא זה: אימו של קטין מבקשת לחתום על הסכמת הורה לאימוץ, היא יודעת מי האב אך מסרבת למסור את פרטיו. עד לפרשת "תינוק המריבה" הייתה ההלכה המנחה במצב מסוג 5082/05 זה על-פי פסק דינו של בית המשפט העליון בבע"מ (פורסם בנבו). פסק דין היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית זה עסק בקטין אשר נולד לאם צעירה. איש לא ידע על ההיריון והלידה, והאם חששה מאוד שהדבר ייוודע. לטענת האם, אם משפחתה תגלה את ההיריון והלידה, הוריה יסלקו אותה מהבית והיא תישאר ללא משפחה וללא קורת גג. לבקשתה, חתמה האם על הסכמה לאימוץ בפני עו"ס לחוק האימוץ בהתאם לחוק. האם סירבה למסור פרטים מלאים על האב, אולם יחד עם זאת מסרה את הפרטים האלה: שמו הפרטי של האב, גילו, עיסוקו, עיר מגוריו, מוצאו והעובדה שאינו קרוב משפחתה. פרטים אלה נתבקשו על-ידי העו"ס מתוך הניסיון שנצבר בשירות למען הילד במסגרת ליווי מאומצים בוגרים בתהליך פתיחת

מיכל ברגר היא עורכת דין בלשכה המשפטית במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. 1

I נקודת מפגש 47