מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 15

בין פטיש לסדן I מפגש משפטי

– פרשת "תינוק המריבה" הייתה הפרשה הראשונה לסיכום שבה הובא תיקון חוק האימוץ להכרעה שיפוטית. כאמור, בפסק הדין לא נקבעה הלכה משפטית חד-משמעית, אולם היום נדמה כי כף המאזניים נוטה לכיוון זכויות האב לממש את ההורות – יותר מלכיוון זכותה של האם לשמירה על פרטיותה. לא לחינם כתב כבוד המשנה לנשיאה בפסק הדין: מדי תקופה, באים לפנינו תיקי אימוץ שעל ההכרעה בהם נזדמן לי לומר בעבר, כי "זו קשה עלי כקריעת ים סוף, בחינת 'אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי', בין פטיש לסדן, בין צור לחלמיש".

חיפוש ממשי במרשם האוכלוסין. כמו כן הדגיש כבוד המשנה לנשיאה כי אין לעו"ס חובה לפנות לצדדים שלישיים, כגון אִימה של האם, או ידידה, נוכח הפגיעה שיש בכך בפרטיות האם והחשש שפעולה מסוג זה תגרום בסופו של דבר לכך כי נשים שהרו באין חפץ תזנחנה את היילוד בסמטה או בפח או תפנינה לכיוון של הפלה. כאמור לעיל, שופטי הרוב סברו כי לא נעשו על-ידי העובדת הסוציאלית כל הפעולות האפשריות לאיתור האב. כך למשל קבע כבוד השופט מלצר כי הפרטים אשר היו ידועים לרשויות הרווחה יכלו להוות תשתית לחיפוש האב דרך פנקס הפטירות והצלבה עם מרשם האוכלוסין. לשיטתו, ייתכן כי גם עיון במודעות אבל באותה תקופה, או ברשתות החברתיות, היה מוביל לאיתור האב, שכן כאמור, אביו נפטר באותה השנה. דעות אחרות שהשמיעו שופטי הרוב גרסו כי היה על העו"ס לחפש את האב באמצעות הרשתות החברתיות, פנייה לצדדים שלישיים דוגמת קרובי משפחה וחברים ופרסום באמצעי התקשורת. עם זאת, גם בין שופטי הרוב נחלקו הדעות בנוגע לאמצעים הסבירים שהיה על העו"ס להפעיל לצורך איתור האב. על כן לא נוצרה בפסק הדין הלכה פסוקה ומחייבת אשר יוצרת הנחיה ברורה לשירותי הרווחה ולבתי המשפט בדבר סוגי הפעולות שעל רשויות הרווחה לנקוט לאיתור אב לא ידוע במצב שהאם מסרבת למסור את זהותו. מעמד חתימת הורה על הסכמת הורה לאימוץ הוא מעמד מורכב – להורה, למשפטן ולעו"ס. הוא מחייב שקיפות, רגישות, מקצועיות, אמפתיה ויחסי אמון. פעמים רבות החתימה מתבצעת לאחר כמה מפגשים טיפוליים בין ההורה ובין העו"ס לחוק האימוץ, שבמהלכם נשקלות האפשרויות השונות העומדות לפני ההורה, מודגשות השלכות החתימה ומודגשת החשיבות שבמסירת פרטי ההורה השני. במעמד זה אמורה העו"ס, מחד גיסא, להבהיר לאם כי זכותה לסרב למסור את פרטי ההורה השני, ומאידך גיסא, להסביר לה עד כמה הדבר חשוב ומשמעותי עבור הילד ועבור האב. ההצעות השונות המובאות בפסק הדין בפרשת "תינוק המריבה", בנוגע לאמצעים שעל עו"ס לחוק האימוץ לנקוט כדי לאתר את ההורה הביולוגי, מחייבות את העו"ס לעשות שימוש כמעט בלשי בפרטים שמסרה לה האם בתוך חדר הטיפול. עובדה זו עשויה להעמיד את העו"ס בדילמה מקצועית לא פשוטה ובהתנגשות עם הערכים המקצועיים שבבסיס העבודה הסוציאלית, שכן התחקות אחר פרטי האב עלולה לגרום לאם נזק רב ותחושה של הפרת האמון שנוצר בין השתיים בתוך חדר הטיפול. עם זאת, אי אפשר להתעלם מן העובדה שעו"ס לחוק האימוץ היא זרועו הארוכה של בית המשפט, ובתפקידה זה עליה לשמור גם על האינטרסים ועל הזכויות של האב הפוטנציאלי ושל הקטין ולסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, גם בכל הנוגע לזהות האב.

I נקודת מפגש 49