מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 15

טראומה בראי הגוף I מפגש מחקרי

2 ענת טלמון

הגוף מבטא את הטראומה חוויה טראומטית היא חוויה חסרת מילים אשר לעיתים חורגת מטווח המחשבה, ועל פי רוב אינה מקודדת במילים. במקרים אלו הגוף, אשר לא פעם הוא עצמו מושא להתעללות ולהזנחה, עלול להפוך למרחב שבו השפעות, השלכות ועוצמות החוויה הטראומטית נחרטות, משום שהחומר הטראומטי הופך לא נגיש לעיבוד ולהתייחסות מילולית. יתרה מזו: אם ההתעללות וההזנחה מתרחשות בגיל צעיר, בשלב שהעצמי טרם גובש ועוצב, הוא עלול להתעצב ולהיבנות בצל אותם רשמים החקוקים בו. במצבים אלו הזיכרון הטראומטי נותר חושי; בהיעדר יכולת לשיים ולתמלל את החוויה הטראומטית, קורה שהשלכותיה הופכות סומטיות, והגוף מבטא ומנכיח את הטראומה בהיעדר מילים לספרה וּלְעַבְּדָהּ. כאשר הגוף מחזיק ידיעה שהנפש אינה מסוגלת לבוא עימה במגע, הגוף לא פעם "יתנהג" את הטראומה. תחושה של גבולות פגומים התעללות בילדות, מעצם הגדרתה, היא פלישה אל גבולות הקורבן, שכן נעשית חדירה בלא הסכמה אל המרחב האישי. בעקבות פלישה זו עלול הקורבן לחוש אובדן שליטה על גופו, ומשתבשת היכולת לאמוד את גבולותיו. אותם גבולות גוף מייצגים את התחושה של העצמי כישות פיזית מוגדרת ומובחנת מהעולם החיצון, גבולות המסמנים מה שייך לי ומה שייך לעולם שמקיף וסובב אותי. בצורה זו גבולות הגוף הם ההיבט של ה"אני" האחראי לעיבוד המנטלי והקוגניטיבי של החוויות הגופניות, התופס את הגירויים המגיעים הן מתוך הגוף והן מהעולם החיצוני, מעניק להם פרשנות ופועל לוויסותם. גבולות אלו מספקים לפרט תחושה בסיסית של קיום, הוויה ואף ביטחון. לפיכך הם נחווים על-ידי הפרט כמחסום המגן עליו, המעניק תחושה קבועה של נפרדות פיזית מהסביבה. פגיעה בתחושת נפרדות זו עשויה לבוא לידי ביטוי בניתוק ובאדישות כלפי הגוף, או – לחלופין – בערנות ורגישות מוגברות לתחושות הנוגעות לגוף עד כדי תחושת איום שאינה הולמת את אופי החוויה. תחושת איום זו עלולה להוביל להימנעות מאינטראקציות חברתיות או לתחושות של פחד וסלידה במהלך אינטראקציות אלו. תחושה של גבולות גוף פגומים משקפת עבור שורד טראומה את ייצוגי העצמי הגופני שלו, והיא מבטאת חוויה מתמדת של הגוף כנפלש ונחדר על-ידי האחר. היא עשויה אף להוביל לשחזור של היחסים הטראומטיים ולהכללה והרחבה של התקשורת הגופנית הטראומטית לכל מגע עם אחר שהוא חיצון לטראומה. השחזור מתבטא בתחושת חוסר נוחות בעת קרבה פיזית לאחר,

...הרי הכל קורה בפנים! מה שרואים בחוץ אלה רק סימפטומים קטנים. הבשר הזה גדל מתחת לעור, לא רואים אותו... אין שם כאב גופני. רק הרגשה איך הבשר הפרא גדל על חשבון הבשר האמיתי, לא משאיר לו מקום. היא מרגישה, כך היא אומרת, את המאבק שמתנהל שם, איך הבשר האמיתי מתגונן, אבל הכוחות לא שווים והוא נסוג וממש נחנק. הבשר הפרא, הזר, יותר חזק, דוחק את הבשר האמיתי ומשתלט על כל הגוף. לפעמים בלילה, כששקט, ככה היא אמרה לי, היא כאילו שומעת את הבכי של הבשר האמיתי, המנוצח, שהולך ונגמר בתוך הגוף... ההנחה שעבור ילדים הבית הוא מקום בטוח עומדת בסימן שאלה מול היבטים הרסניים לעיתים של יחסיהם עם הקרובים והיקרים להם ביותר. ואכן, להתעללות ולהזנחה בילדות עלולות להיות השלכות שליליות מגוונות, ארוכות טווח. בין יתר התופעות, תיתכן השלכה על ייצוג הגוף של שורד הטראומה הבוגר. במובן מסוים אפשר להמשיל את הגוף למצבה חיה, לבבואה של האירוע הטראומטי, שבמסגרתה הגוף מנכיח זיכרונות של פלישה, חדירה ותקיפה. קלרה, ניצולת טראומה המופיעה בסיפורו של יהושע קנז "בשר פרא בשר זר", מדגימה כיצד החוויה הטראומטית משתקפת בגופה ובתחושותיה הגופניות אשר כמו משרטטות את הטראומה עליו ודרכו, כמשתקף בציטטה למעלה. ]10 ' , עמ 2008 , [קנז

1 Talmon, A., & Ginzburg, K. (2017). Between childhood maltreatment and shame: The role of self-objectification and disrupted body boundaries. Psychology of Women Quarterly , 41(3), 325-337. Talmon, A., & Ginzburg, K. (2018). 'Body self' in the shadow of childhood sexual abuse: The long term implications of sexual abuse on male and female adult survivors. Child Abuse & Neglect , 76, 416-425. .2018/19 ענת טלמון היא דוקטורנטית בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב ומלגאית בתר-דוקטורט של מכון חרוב לשנת 2

I נקודת מפגש 51