מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 15

ענת טלמון

Shutterstock

בהיעדר יכולת להתמודד עם העובדה שהעולם יכול להיות כה נורא ומעוות, אותו כאוס מועתק ומופנה פנימה.

תחושות של בושה, בעיקר נוכח אלמנט האכזבה הטמון בכך. תחושות אלו נובעות מחוסר היכולת לעמוד בציפיות הסביבה, ציפיות קונקרטיות או קונספטואליות, מוחשיות או מדומיינות. ובעקבות הפנמתן והשתרשותן, משמש האדם עצמו כסובייקט המבייש וכמושא הבושה, כל אחד לחוד ושניהם ביחד. הכאוס מועתק ומופנה פנימה בושה יכולה לבוא לידי ביטוי ביחס לאופי, להתנהגות ולגוף, ובושה גופנית היא תחושת בושה ביחס לגוף או לחלקים ממנו. לפיכך בבושה גופנית מושא הקלקול והבזות הוא הגוף; אדם מתבונן על גופו או על חלקים ממנו והם נראים לו לא תואמים, לא יפים וחסרי ערך, ועקב ראייה זו הוא מפתח עמדות שליליות כלפי נראות גופו וכלפי הפונקציות שהוא ממלא. מציאות של טראומה היא מציאות כאוטית העלולה לשבש את ההנחות של האדם ביחס לעולם, עד כי הוא נחווה עבורו כמקום לא בטוח ומאיים. בהיעדר יכולת להתמודד עם העובדה שהעולם יכול להיות כה נורא ומעוות, אותו כאוס מועתק ומופנה פנימה. באופן זה, כדי שהעולם ימשיך להיחוות כתקין ובעל היגיון, פוטנציאל הרוע אינו משויך עוד לעולם ולסובביו אלא לילד עצמו, לקורבן הטראומה. כך מתהווה לו כר לצמיחתה של בושה, וכאשר מושא החילול והפגיעה הוא הגוף, תחושת הבושה מתנקזת לגוף והמופע שיימצא הוא בושה גופנית.

והמידה שבה חש אדם בנוח בעת קרבה זו מייצגת במידה מסוימת את רמת הביטחון שלו בהתמקמות מול האחר. ואכן, 70-40 מחקרים מראים כי מרבית האנשים זקוקים לטווח של סנטימטרים של מרחב בין-אישי כדי לחוש שגבולות גופם אינם מופרים או נפרצים על-ידי האחר. בקרב ילדים שעברו התעללות נדרש מרחב אישי גדול יותר לצורך שמירה על תחושת ביטחון ומוגנות, מרחב גדול כמעט כפליים. בצורה זו, האופן שבו שורד הטראומה מתמקם מול האחר משקף את הדהוד האינטראקציה במרחב הטראומטי; הילד חש נפרץ ונחדר, גבולות גופו טושטשו, ובבגרותו האיום השורר במגע עם אחר ספונטני צבוע באותה ציפייה עגומה לפריצת גבולות מחודשת. אותה תחושה של גבולות גוף פגומים בעקבות חשיפה לטראומת ילדות עלולה להוביל לתחושת בושה בכלל ובושה גופנית בפרט. בושה במובנה המהותי נוגעת לתחושה של עצמי מוכתם וקלוקל. זהו רגש שלילי ועוצמתי של נחיתות וחולשה שבמסגרתו האדם חש כי הוא נתפס במערומיו ועל כן הוא ראוי לגנאי ולבוז. רגש זה נובע מהפער בין שני ה"עצמיים" השוכנים בכל אדם, העצמי האקטואלי-ממשי והעצמי האידיאלי. האחד הוא האופן שהאדם תופס את עצמו, ובשני משולבים היבטים הקשורים להפנמת ציפיות של אחרים המשמעותיים לו. בשעה שעולה פער בין שני אלו, עלולות להתעורר באדם

נקודת מפגש I 52