מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 17

להישיר מבט נוכח תופעת ההתעללות בילדים והזנחתם I מפגש חרוב

, המוכר לאנשי המקצוע העוסקים בתחום ISPCAN הבין-לאומי הילדים בסיכון. כתלמיד ועמית של ד"ר קמפ, פתח ד"ר קרוגמן האם יהיה אפשר למגר את תופעת את הרצאתו בשאלה: ההתעללות בילדים לפני הגעת המאמר לגיל פרישה? "Battered child at 57! Can child abuse and neglect be ended before retirement?"

להישיר מבט ד"ר קרוגמן סבור כי התשובה לשאלה מדוע לא מוגרה תופעת ההתעללות וההזנחה בילדים טמונה בקושי המהותי שלנו, כחברה, להישיר מבט אל תופעה זו ולהכיר בה. אנחנו תמיד מעדיפים "להסיט מבט" ו"לא להאמין" שדבר מעין זה יכול להתרחש. תגובה זו, לדברי קרוגמן, מתרחשת לא רק אצל הדיוטות, אלא גם בקרב אנשי המקצוע. לטענתו, פחות מאחוז אחד של תקציבי המחקר שהעניק מינהל הבריאות הלאומי ) בשנה שעברה ניתן לפרויקטים שנשאו NIH( בארצות הברית את הכותרת "התעללות בילדים". הוא מוסיף שאחת הסיבות לכך שהנושא לא נחקר די היא החשאיות שעוטפת אותו. בתי המשפט לנוער דנים בו תמיד בדלתיים סגורות, למשפחות אומנה אסור להעלות תמונות של הילדים שהם מגדלים, ולעיתים הילדים מתבקשים לא לספר שהם ילדים באומנה. החשאיות שנוקטים שירותי הרווחה והמשפט מביאה לידי כך שהעיסוק בילדים בסיכון, על הבעיות שעימן מתמודדים, נשאר בעלטה, ולכן הוא יוצר לרוב מצב של בהלה, עד כדי פרנויה. באין יכולת להודות בטעויות וללמוד מהן, לא נוכל לעולם למגר את התופעה שאנו מתמודדים עימה. ד"ר קרוגמן שם לעצמו למטרה – כל עוד הוא חי – למגר את תופעת ההתעללות בילדים והזנחתם. לשם כך, לדבריו, יש להכיר בתופעה לא רק בהיבט החברתי והמשפטי, אלא גם בהיבט הרפואי, הכולל את בריאות הנפש ובריאות הציבור, ולטפל בה. רק מחקר מתקדם בתחום הזה, הגדלה משמעותית של התקציבים למחקר ההתעללות בילדים – בדיוק באותה מידה שמנסים למצוא תרופה למחלת הסרטן – תביא, בסופו של דבר, למיגור התופעה. מאוניברסיטת לויולה בשיקגו, מומחה פרופ' ג'יימס גרברינו עולמי במתן חוות דעת פסיכולוגית על רוצחים בבתי המשפט, פתח את יומו השני של הכנס. גי'ימס גרברינו, שכתב את הספר Lost Boys: Why Our Sons Turn Violent and How CanWe" , מתאר נערים וצעירים שסבלו בילדותם מנטישה, Save Them" הזנחה והתעללות, ואת הדרך שילדות קשה זו הובילה אותם לבצע פשעים חמורים. לדבריו, אילו טופלו כראוי בילדותם, חייהם וחיי קורבנותיהם היו שונים. אך זה כבר לסיפור אחר... איש מאוקלהומה, מישראל, מאוסטרליה 250- לכנס באו כ ומרחבי ארצות הברית. הם הקשיבו זה לזה, שיתפו את עמיתיהם בידע שלהם, ולמדו על מכון חרוב כארגון המופקד על פיתוח ידע ומחקר מקצועי.

, ארגון שהציב ENDCAN ד"ר קרוגמן הקים לפני כשנה את לו מטרה – למגר את תופעת ההתעללות בילדים. בדבריו ערך הקבלה בין העובדה שלאורך השנים מוגרו מחלות ילדים רבות שגרמו למוות באמצעות הקצאת משאבים למחקרים שפיתחו תרופות וחיסונים – ובין העובדה שמוות של ילדים מהתעללות והזנחה ממשיך להיות חלק מחיי היומיום שלנו, ואנו אף רואים במשך השנים עלייה במספר הילדים המדווחים ,1968 לרשויות הרווחה. כך למשל מתאר קרוגמן כיצד בשנת מהם 98% מהילדים שחלו בלוקמיה נפטרו, אך כיום 98% חיים – בזכות חמישים שנות מחקר, מניעה וטיפול. בשנת ילדים בארצות הברית נפטרו ממחלת הפוליו, 1,500 ,1953 אין אף ילד שנפטר ממחלה זו. לעומת זאת, 1970 אך משנת ילדים בארצות הברית מתו מהתעללות 1,500 ,1970 מאז שנת והזנחה. לדברי קרוגמן, תופעת ההתעללות בילדים והזנחתם נתפסת כבעיה חברתית ומשפטית בלבד, והיא מטופלת לרוב רק לאחר שהיא מדווחת. לדעתו, אין שום הוכחה שמיליארדי דולרים ש"נשפכו" על שירותי הרווחה כדי לטפל בילדים אלה אכן הביאו להטבה של ממש במצבם. בהרצאה. החשאיות שנוקטים שירותי ד"ר ריצ'ארד קרוגמן בתמונה הרווחה והמשפט מביאה לידי כך שהעיסוק בילדים בסיכון, על הבעיות שעימן מתמודדים, נשאר בעלטה, ולכן הוא יוצר לרוב מצב של בהלה, עד כדי פרנויה.

I נקודת מפגש 49