מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 17

בית היתומים היתומות של ברתה פפנהיים I מפגש חרוב

בית, יכלו הנערות לרכוש השכלה ולעבוד, ואם מצוקתן הייתה קשה מנשוא – להשאיר את תינוקן שם כדי שיימסר לאימוץ או לצאת לתקופה מסוימת ולהשתקם מבחינה נפשית וכלכלית ואז לחזור ולקחת את ילדן שבינתיים חיכה להן שם. אין ספק, המוסד סיפק תמיכה סוציאלית ותפיסת עולם מתקדמת ביותר לאותה התקופה, והיה היחיד שהציע לנשים עזרה כזאת, אך גם היום אפשר לראות בו מוסד מתקדם ביותר בהשוואה למוסדות הסוציאליים של תקופתנו. עיקר ייחודו טמון בתמיכה – כמעט ללא סייגים, גבולות ותנאים – שניתנה לנשים ולילדיהן. כל אישה יכלה לבחור את הדרך הנכונה והמדויקת עבורה, ללא שיפוט או ביקורת. הנשים היו חשובות כמו הילדים ונתפסו כקורבנות של מציאות חברתית קשה, נצלנית ומתעללת, במקום כקלות דעת וחסרות אחריות. ברתה, שחיה בגפה – היא לא התחתנה ולא הביאה ילדים לעולם – סיפרה שהבנות היו כבנותיה, וילדיהן כילדיה, והיא השקיעה בהם את מיטב כספה, מרצה ורגישותה. בית זה פתח את שעריו לכל נערה ואישה במצוקה שהייתה זקוקה לכך. הבית התקיים עד לתקופה שבה החלו לנשוב רוחות של שנאה, הרס וחורבן, בעת שהמפלגה הנאצית והיטלר ונחסך 1936- החלו צוברים כוח והשפעה. ברתה נפטרה ב ממנה המראה הקשה של מפעל חייה נשרף ונחרב יום לאחר "ליל הבדולח". הבניין הראשי של בית היתומות נחרב כליל, ואילו הבניינים האחרים הושחתו ולאחר מכן הוחרמו על-ידי הגסטפו. כל יושביהם נשלחו למחנות ריכוז שם רובם נספו. את שיחת הסיכום של הקורס ערכו הסטודנטים במוזיאון עצמו, בבניין הראשי שנבנה מחדש. בעודם משוחחים ומסכמים את חוויות הקורס, נשמעו קולות ילדים משחקים ונהנים בחצרות הסמוכות לבניין. במתחם פועלים היום כמה גני ילדים מתוך כוונה לשמר את רוח המקום. גם לאחר הרס וחורבן אדירים אפשר לשקם ולבנות מחדש, להזמין ילדים לשחק ולצחוק, שנה קודם 100 להרגיש מוגנים ואהובים, בדיוק כפי שהרגישו לכן הילדים והנשים שברתה עזרה להם. אפשר ליצור קשרים חברתיים ומקצועיים בין סטודנטים גרמנים ויהודים המתכנסים יחד למען עשייה חברתית חשובה ומשמעותית, עשרות שנים לאחר שתהום עמוקה נפערה ביניהם והכאב מהדהד עד היום. ברתה הייתה אישה מעוררת השראה שהראתה לכולנו כיצד חשיבה מחוץ לקופסה, אומץ לב וחזון סוציאלי מתקדם ומרגש של אדם אחד יכולים לחולל שינוי משמעותי כל כך בחייהם של רבים.

חלוצה של עבודה סוציאלית עוד בטרם הגדירו את המקצוע כפי שאנו מכירים אותו היום. היא אף הייתה בעלת ראייה וגישה חברתית מתקדמת וחדשנית ביותר ביחס לתקופתה, ואף לתקופתנו. לחייה, לאחר שהתאוששה מתקופה ארוכה 20- בסוף שנות ה של חולי נפשי ופיזי, עברה ברתה מווינה לפרנקפורט ונעשתה מעורבת ופעילה מאוד בתחומים חברתיים ופוליטיים שונים. גולת הכותרת של עשייתה החברתית הענפה הייתה – כפי שהיא עצמה הדגישה פעמים רבות – "בית היתומים לנערות יהודיות" שהקימה בניו אייזנבורג.

, על גבי בול שהוציאה ממשלת גרמניה בשנת ברטה פפנהיים בתמונה לזכר פעילותה הסוציאלית. (מתוך ויקיפדיה) 1954

על בית היתומים שנים היה 112 בית היתומים שהקימה ברתה פפנהיים לפני למעשה מוסד שפתח את שעריו לנערות יהודיות שהיו בהיריון אך היו חסרות כל תמיכה משפחתית זוגית וכלכלית. רבות מהן הגיעו מאזורים שונים של אירופה, חלקן לאחר שהצליחו להיחלץ ממעגל הזנות. ברתה פעלה באומץ ובעוצמה מול תופעת הזנות, תופעה שכינתה "עבדות לבנה". בבית יתומים זה הנערות קיבלו מחסה ואף יכלו ללדת את תינוקן ולשהות שם איתו עד שיצליחו להסתדר בכוחות עצמן. במוסד, שכונה

I נקודת מפגש 51