מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 19 - ינואר 2020

משפחה מיטיבה קבועה

החלטה קשה זו נבעה, לדבריה, מההבנה שאין ביכולתה לטפל בבִתה זו, ושטובתה של הבת תהיה לגדול במשפחה קבועה ומיטיבה, ביתם של הוריה האומנים שאימצו אותה בהמשך התהליך: "...התוכנית הזאתי נותנת הכול הכול, ואם אתה לא מצליח שמה, אז באמת אתה לא יכול לעשות טוב לילד שלך. אז ניסית הכול הכול ואתה יכול להרגיש שלם יותר (עם ההחלטה על (אם בתוכנית). אימוץ)" נתונים אלו ונתונים משמעותיים נוספים אשר התקבלו במסגרת המחקר המלווה של התוכנית, הנערך על ידי מכון ברוקדייל, מחזקים את תחושת כלל המעורבים שלתוכנית זו 15 יש פוטנציאל של ממש ליצור שינוי. יישובים ברחבי הארץ, וזאת 17- בימים אלו פועלת התוכנית ב 16 לאחר איחודה עם התוכנית "משפחה בשביל הצמיחה.

על שבחרה בסם על פני בִּתה. אביה של דנה חשש גם הוא כי דנה תשוב אל אימה, מחשש שלזו אין יכולות, וגם האם עצמה הייתה מלאה רגשות אשם על הבחירות שעשתה במהלך חייה ושהובילו להוצאת בִּתה ממשמורתה. לנוכח פרידתם של ההורים עבדה עו"ס התוכנית עם כל אחד מההורים בנפרד, ובהמשך החלה נפגשת עימם יחד כדי לשפר את התקשורת ביניהם ואת שיתוף הפעולה הנוגע לדנה. עו"ס התוכנית נפגשה גם עם סביה של דנה, ששימשו אומנים, כדי ליצור אצלם אמון מחודש בבִתם ובהמשך לאפשר פרידה מדנה ואת חזרתה אל אימה. העבודה המאומצת נשאה פרי, ועשרה חודשים לאחר כניסת המשפחה לתוכנית שבה דנה למשמורת אימה. היום דנה גדלה עם האם והן מתגוררות בדירה שכורה ומטופחת, שלדנה יש בה חדר משלה המותאם לצרכיה. ליסה, האם, עובדת ומפרנסת את המשפחה הקטנה, ושתיהן ממשיכות להיות מטופלות (דנה – אצל מטפלת באומנות וליסה – אצל מטפלת מומחית בטראומות מיניות, המסייעת לה להתמודד עם הפגיעות שעברה במהלך חייה). הקשר בין דנה לאביה השתפר גם הוא, והקשר בין הסבים לאימה עלה על מסלול אמון מחודש. תוצאות הביניים מצביעות על עוד נתון חשוב, והוא נוגע להצלחת התוכנית בצמצום הליכים משפטיים קשים ומורכבים, במקרים של 13 עת נקבע כי ביתו של הילד יהיה בית מאמץ: מחצית מהילדים אשר הוחלט במסגרת התוכנית על פתיחת ילדים 6( תיק אימוץ בעניינם, ניתנה הסכמת הוריהם לאימוץ ). נתון זה הוא משמעותי במיוחד, משום שלעיתים 12 מתוך נדירות הליך אימוץ המתחיל בחוק נוער מסתיים בהסכמת אך בעיקר בשל המשמעות של נתון 14 ההורה הביולוגי לאימוץ, זה עבור הילדים הנדונים – ההסכמה שניתנה במקרים אלו מנעה הליך משפטי ארוך ומורכב, שלרוב מאפיין תיקי אימוץ, ובכך מנעה קושי רב מכלל המעורבים ובייחוד מהילדים. דוגמה טובה לכך נוגעת לאם לארבעה ילדים בתוכנית, מכורה נקייה, אשר שתיים מבנותיה נלקחו ממנה עם לידתן והועברו למשפחות אומנה – האחת, שנים אחדות טרם תחילת התוכנית, והשנייה סמוך לכניסתה לתוכנית. במסגרת ההתערבות האינטנסיבית והעבודה על הורות, הצליחה האם לשקם את יחסיה עם שני ילדיה הגדולים, הגדלים עם אביהם, שעימם לא הייתה בקשר שנים ארוכות, ובתה הצעירה הושבה לרשותה. אשר לבתה האמצעית, בת ארבע, שמעולם לא גדלה עימה ושכמעט לא הכירה בשל מספר מצומצם של ביקורים, החליטה האם לחתום על הסכמת הורה לאימוץ.

ברוב רובם של המקרים יאומץ הילד על ידי משפחתו האומנת. 13 רק שני מקרים בארץ, שהחלו במסגרת חוק נוער, הסתיימו בהסכמת ההורה לאימוץ. 2018-2017 לשם השוואה, בשנים 14 כותבת המאמר מבקשת להודות לשותפים בתוכנית, ובייחוד לרחל צמח, פרויקטורית התוכנית, לאסתי מרקוביץ' ושרי מאיר, המפעילות את התוכנית 15 המקבילה "משפחה בשביל הצמיחה", ולשרית ויזל, מנהלת התוכנית מטעם ג'וינט-אשלים. https://www.molsa.gov.il/Populations/Distress/Poverty/Pages/FamilyOnPathForGrot.aspx למידע נוסף ראו: 16

I נקודת מפגש 55