מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 21 - מרץ 2021

אשרת שוהם

לשקול, כמצוות המחוקק, אם יש נסיבות המצדיקות אי העמדה לדין.

האבחנה בין שתי עילות הסגירה הראשונות נובעת מעוצמת הראיות הקיימות, גם אם אינן מספיקות להגשת כתב אישום, כפי שיפורט להלן. ככל שהתובע סבור כי ישנה תשתית ראייתית להגשת כתב אישום, עליו לשקול אם יש נסיבות אשר מצדיקות אי העמדה לדין, ואם אלו אינן קיימות – הרי שחובתו להגיש כתב אישום כנגד החשוד. מסדירה ומבנה את שיקול דעתו 1.3 הנחיית פרקליט המדינה של תובע – פרקליט – בבואו להכריע על עילת הסגירה, ככל עוסקת 1.1 הנוגע למצב הראייתי, והנחיית פרקליט המדינה בסגירת תיק בעילה של "נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין". ההבחנה בין סגירת תיק מ"חוסר ראיות מספיקות" לסגירת תיק מ"חוסר אשמה" לצורך ההחלטה על עילת הסגירה, משהגיע תובע למסקנה שאין די ראיות להגשת כתב אישום ושאין בהן כדי סיכוי סביר להרשעה, על התובע לבחון את מידת הסבירות שהחשוד ביצע את העבירה המיוחסת לו. ככל שהסיכוי שהחשוד ביצע את העבירה – כעולה מהראיות שנאספו בתיק – נמוך, הרי שעילת הסגירה הראויה היא "העדר אשמה". ככל שהסיכוי שהחשוד ביצע את העבירה גבוה יותר, אך לא גבוה די הצורך להגשת כתב אישום, יש לסגור את התיק שכן בעילה של "חוסר ראיות". יש חשיבות לעילת הסגירה, עילת הסגירה של "העדר אשמה" נועדה למנוע מראית עין, הן של הגורמים השונים הרשאים לעיין במרשם הפנימי המשטרתי והן של החשוד, לפיה נותר חשד ממשי לגבי אשמתו של אדם. על כן, במקרה שזו עילת הסגירה, רישומו של התיק שנפתח נמחק מרישומי המשטרה הפנימיים. לעומת זאת, תיק שנסגר מ"חוסר ראיות", נותר ברישומי המשטרה הפנימיים, כדי שהמשטרה והגורמים האחרים המוסמכים לעיין ברישומי תיקים סגורים יוכלו לראותו. יש לכך השלכה על שמו הטוב של האדם, ועל ההשפעות שיש לכך 6 מבחינה משפחתית וחברתית. במקרים שבהם יש ראיות מספיקות להעמדה לדין, כאמור לעיל, הכלל הוא שיש להגיש כתב אישום. ואולם על התובע

"נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין" גם כאן שיקול הדעת של הפרקליט מותווה בהנחיות פרקליט . בשלב זה עליו לבחון אם מתקיימות נסיבות 1.1 המדינה המצדיקות אי העמדה לדין. בין השיקולים עליו לשקול את – מידת הפגיעה שלהם בערכים המוגנים, חומרת המעשים מידת הנזק שגרמו, שכיחותם כתופעה עבריינית, משך זמן ביצוע העבירה או העבירות וחלוף הזמן מעת ביצוע. כמו כן נשקלים – מידת הנזק שנגרמה לו, נפגע העבירה שיקולים הכרוכים ב – מסוכנותו, נסיבות אישיות של החשוד עמדתו ביחס להליך, עברו הפלילי, שיתוף הפעולה שלו במשטרה ועם גורמי טיפול, נוספים אינטרסים ציבוריים סיכויי שיקום ונכונות לפיצוי, וכן להעמדה לדין או להימנעות מהעמדה לדין. מדובר במכלול ובתמהיל מורכב של שיקולים הנשקלים בשלב זה, כאשר המוקד הוא השאלה אם במכלול הנסיבות קיימת הצדקה שלא להעמיד לדין: נקודת המוצא העקרונית הינה כי משקבע המחוקק כי התנהגות פלונית פלילית היא הרי שיש אינטרס ציבורי כי החשוד בעבירה יועמד לדין... רק כאשר העניין הציבורי באי העמדה לדין עולה על זה שבהעמדה לדין, רשאי תובע להגיע למסקנה כי קיים עניין לציבור באי העמדה לדין; משמעותו של 'עניין לציבור' היא הכרעה ערכית באשר לתועלת שתצמח לקיום המסגרת החברתית על ידי העמדה לדין לעומת הנזק שייגרם –...התובע חייב לעמת, אלו כנגד אלו, מערכות של שיקולים המצביעים על עניינו של הציבור בהעמדה לדין לעומת מערכות של שיקולים המצביעים על עניינו של הציבור בהימנעות מהעמדה לדין... שיקולים שונים עשויים להכריע את הכף לטובת המסקנה, כי בנסיבותיו של מקרה נתון, עניין הציבור הוא 7 שלא יוגש אישום פלילי.

נתונים כללים מתיקי 22%- בכ 8,2019 על פי דו"ח הפרקליטות לשנת הפרקליטות שנפתחו (בגין כלל העבירות) הוגשו כתבי אישום.

וחידדה את האבחנה בין עילת הסגירה של העדר ראיות מספיקות ובין העדר אשמה בהתאם לפסיקת בית 2.9.19 עודכנה ביום 1.3 הנחיית פ"מ 6 המשפט ופרשנותו. גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה. 935/89 בג"ץ 7

נקודת מפגש I 44