מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 22 - ינואר 2022

אמִתי מגד

עוד גורם שיוצר טראומה בגילוי עריות הוא חילוף התפקידים. מי כאן המבוגר ומי כאן הילד? במונחים של טיפול משפחתי אנו קוראים למצב הזה 'פרנטיפיקציה' (הפיכה של הילד לבוגר הרגשי ביחסים). על הילד מוטל עכשיו הצורך להיות ער לרגשות ולצרכים של ההורה, ולמלא אותם. ילדים במצבי התעללות פיזית, מינית ונפשית מפתחים קשב מיוחד לצרכים של ההורים ולרגשותיהם, ולומדים לשרוד על ידי ביטול הקשב לצרכים ולרגשות שלהם-עצמם. הילד הופך להורה הרגשי של ההורה שלו. בניכור הורי מתרחש אותו תהליך ממש. הילד לומד להיות קשוב לרגשות ולצרכים של ההורה שלו ולמלא אותם במקומו. במקום שההורה יכעס, יזעם ויתמודד עם הגרוש שלו, הילד נשלח, כמו פיון במלחמה, לעשות את המלחמות של ההורה. וההורה, שעבודתו נעשית על ידי הילד, עשוי אף להופיע לפני גורמי המקצוע כרגוע ושליו. הוא עשוי אף להציג את עצמו כמי שמבקש מהילד כן להיפגש עם הגרוש, ואת הילד, האומלל, הוא מציג כבעייתי. דמיון נוסף בין התעללות מינית ובין ניכור הוא שבשני המקרים ישנה שבירה של המבנה ההיררכי במשפחה ושבירה של הסמכות ההורית. הילד מקבל תפקיד עם כוח שהוא מעל ומעבר לכוחותיו. הוא מתבקש למלא תפקידים נפשיים שסוחטים את מאגרי האמון שלו. כאשר ילדים ממלאים תפקידים הוריים, הם מפסיקים לתת אמון ביכולת של המבוגר להגן עליהם. האמון שלהם בעולם נשבר. ) נחשב לאחד ממנגנוני ההגנה הראשוניים splitting( פיצול ביותר. הוא יוצר תמונת מציאות מפוצלת ובלתי מציאותית, עם ראייה קיצונית של שחור ולבן, טובים ורעים. בספרות הפסיכואנליטית פיצול נחשב למנגנון הגנה פרימיטיבי שאמור להפסיק לשמש אותנו כשאנו גדלים. בעלי הפרעות אישיות שונות משתמשים במנגנון הזה גם בבגרותם. הורים מנכרים מעודדים את הפעלתו של מנגנון ההגנה הזה אצל ילדיהם. במבחנים ובשאלונים שאנו נותנים לילדים במצבי ניכור אנו רואים לעיתים קרובות שמנגנון הפיצול שלהם חזק הרבה יותר משל ילדים שעברו התעללות פיזית או מינית או הזנחה קשה. ילדים שעברו ניכור נוטים לצייר את העולם בשחור-לבן; מי שמסכים עם התפיסה שלהם הוא לבן, וכל מי שלרגע מערער עליה הופך מייד לשחור. תפיסת העולם הדיכוטומית הזאת היא הכנה גרועה מאוד להתמודדות עם קשיי החיים. אנשים עם ראיית עולם דיכוטומית מתקשים מאוד להתמודד עם המורכבות של החיים, אינם יודעים כיצד לפתור קונפליקטים ואינם מסוגלים להסתדר עם אנשים שחושבים מעט אחרת מהם.

נוסף על כך אנחנו נראה אצל ילדים אלה חוסר באמביוולנציה בריאה. באופן דומה לזה של ילדים עם הפרעת אישיות אנטי- סוציאלית, גם ילדים במצבי ניכור מראים חוסר יכולת לחוות רגשות אשמה, גם אם פגעו באחר או התנהגו באופן לא הולם. הם מצדיקים את התנהגותם הפוגענית ואינם מסוגלים לתפוס את עצמם או את הוריהם באופנים מורכבים. דיכוי צורכי ההתקשרות הטבעיים להורה הדחוי לכל ילד יש באופן טבעי צורכי התקשרות לשני ההורים. ילדים זקוקים לקשר מיטיב עם שני הורים. התקשרות בריאה בונה אצלנו תחושת ביטחון בעצמנו ובעולם, שקט ואיזון נפשי. אחד הגורמים המרכזיים להיווצרות טראומה בחייו של הילד המנוכר הוא דיכוי צורכי ההתקשרות הטבעיים שלו אל אחד ההורים. למעשה, הניכור גורם לילד להתכחש לצורך הטבעי שלו בקשר ומונע ממנו לזכות בכל מה שקשר מיטיב יכול להעניק לו. הזנחה נפשית הזנחה נפשית מוגדרת ככישלון לספק ולאפשר התפתחות בכל אזורי החיים. הזנחה יכולה לכלול התנהגויות כגון אי דאגה לצרכים הבסיסיים של הילד (מזון, בריאות, ביגוד, השכלה) או השארת הילד בטיפול של אדם מתעלל. ניכור הורי מהווה הזנחה נפשית משום שההורה המנכר מציב את צרכיו שלו לפני צורכי הילד, ובעיקר משום שהוא מזניח את הצורך של הילד בקשר מיטיב עם ההורה השני. ניכור הורי כאלימות בין-זוגית מניעת קשר בין הורה המטרה ובין הילד היא למעשה נקמה והתעללות בהורה השני. זהו סוג של אלימות בין-זוגית. כאשר ילדים עדים לאלימות זו, הם למעשה הופכים עדים לאלימות בין-זוגית. עדות למצבי אלימות הוכחה גם היא כאחד הגורמים לטראומה. סיכום ומחשבות לעתיד מכל הדוגמאות הללו אפשר לראות שניכור הורי הוא סוג של התעללות בילדים. הניסיון הקליני שלנו מראה שהנזקים של התעללות כזאת גדולים וחמורים הרבה יותר מנזקי התעללות

נקודת מפגש I 16