מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 22 - ינואר 2022

שמורה בזיכרון ובלב אלימות במשפחה – השפעתה על התפתחותם ועל מצבם הנוירולוגי של ילדים

iStock

1 ענבר הרטמן

קשיי התנהגות חמורים. רק פה, בחוץ, מוסיפה האם, כשרצתה צעצוע מחדר שכן ולא קיבלה אותו, פרצה בצעקות ובבכי ולקח זמן רב להרגיעה. מכיוון שא' שקועה בענייניה, אני מתפנה לתשאול מסודר של האם על חייה של א', החל בהיריון ובלידה שהיו ללא רבב, דרך המאפיינים של א' וההתנהלות בבית, וכלה בסיפור המשפחתי. או אז מספרת לי האם, בארשת פנים אדישה כביכול, שהיא ואביה של א' נפרדו בשל אלימות. הוא היכה אותה פעם נמרצות לנגד עיניה של א', וכשהיא ברחה לבית הוריה, נאלצה א' לחזות שוב באחיה של האם מכה אותה על שעזבה את בעלה. מכיוון שאני עוסקת בתחום כבר שנים רבות, חלק מתגובותיי במצבים אלו, שאחרת לא היה אפשר לשאת, מאומנות ביותר. אני מהנהנת, מנסה לא לשפוט, בוודאי לא להזדעזע מדבריה. דבר זה לא יעזור, היא רק תחוש שאין מה להוסיף ולספר לי דברים כאלה בעתיד. אני שואלת בשקט אם א' עצמה חוותה אלימות על בשרה ונענית בשלילה. האומנם?

מבין אלפי הילדים שפגשתי אי פעם במרפאתי, שמורה לי פינה, בזיכרון ובלב, לילדה אחת, א' שמה.

א' הגיעה לבדיקה התפתחותית מלווה באִימה, כשהיא עוד לא בת שנתיים. ההורים פרודים, כך אני שומעת. האב לא יבוא לפגישה. הוא נתן את אישורו לאבחון. ממבט ראשון התמונה ברורה – לא' אין קשר עין מספק, היא עסוקה בפינת החדר במשחק חזרתי, ללא שיתוף שלי או של אִימה במתרחש. האֵם בחרדה נוראית. היא שבה ואומרת לי שא' לא תשתף פעולה כי היא מאוד מפחדת מרופאים. ובכלל, יש לה

ד"ר ענבר הרטמן היא מומחית לרפואת ילדים, לנוירולוגיית ילדים ולהתפתחות הילד; מנהלת השירות להגנת הילד במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא). 1

נקודת מפגש I 18