מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 22 - ינואר 2022

סיגל קני-פז

הרשעה דומה במקרה של חשיפת ילדים בוגרים או צעירים למקרי רצח במשפחה, כל זאת כאשר בכל שנה נרצחות נשים, חלקן לנגד עיני ילדיהן. זאת ועוד, 20- בישראל יותר מ ידוע לנו שילדים רבים נחשפים לאלימות בין הוריהם – אלימות פיזית קשה או אלימות מילולית הכוללת קללות והשפלות. אם ?2021 כן מדוע תקדים מסוג זה התאפשר רק בשנת יכולים להיות לכך כמה הסברים, ואני סבורה שאחד מהם קשור לצורך שלנו, כמבוגרים, לחשוב שילדים צעירים מוגנים. הצורך הזה מוביל אותנו, באופן לא מודע, להסבר שיניח את דעתנו להאמין שגילם הצעיר, חוסר 'הבנתם' הקוגניטיבית והיכולת המילולית המתפתחת שלהם יגנו עליהם, וככל שיחלפו השנים יתאפשר לפעוטות 'לשכוח' את האירוע ולחזור למסלול התפתחותי תקין. אלא שגם כאן המחקר הקליני מלמד כי ההפך הוא הנכון. דווקא ילדים צעירים יותר, שמוחם עודו בתהליכי עיצוב והתפתחות והכלים הקוגניטיביים המילוליים והרגשיים עדיין ). באופן 2013 , חסרים להם, נתונים בסיכון גבוה יותר (קרן דומה, אף על פי שאנו רוצים להניח שחשיפת הילד לאלימות בין הוריו חלקית, כי היא מתקיימת בחדר אחר או כאשר הוא ישן, המחקר מעיד כי ברוב מקרי האלימות הבין־זוגית הילדים נמצאים סמוך לאירוע, חשופים לו ומודעים לו, ופעמים רבות .)Lieberman et al., 2015( הם פעילים בניסיון לעצור אותו הרשעת משה בפגיעה בבנו, שהיה בן פחות משנתיים בעת האירוע, מעידה כי בית המשפט מכיר בפגיעה המשמעותית בילדים צעירים החשופים לאלימות בין הוריהם. בכך מאפשרת ההרשעה להפנות זרקור לעבר אוכלוסייה גדולה של ילדים נפגעי אלימות החשופים לאלימות בין הוריהם. הקביעה שבנה של איסקוב נפגע מכיוון שהיה חשוף לאלימות אביו כלפי אימו מאפשרת להגדיר את כל אותם ילדים עדים לאלימות נפגעים ומי שבוצעה נגדם עבירה. זו קביעה שכלל אינה מובנת 3' מאליה, שכן בספר החוקים הישראלי מוגדרים 'נפגעי עבירה רק אותם ילדים שאחד מהוריהם נרצח או נעשה ניסיון לרצוח אותו. ואולם בכל הקשור לאלימות שקדמה לרצח, גם אם הייתה קשה ביותר, חשיפת הילד לאלימות כזו אינה מוגדרת כעבירה כלפי הילד – למרות המחקר הרב שהצטבר בתחום זה, המצביע על הפגיעה הקשה בהתפתחותם של ילדים אלו. אפרט אותו להלן.

ההשפעה הפוטנציאלית החמורה של החשיפה לאלימות בין- הורית על היבטים רבים בהתפתחותם של הילדים, וארחיב על הסכנה להתפתחותם המוסרית של ילדים אלה ועל הטיפול המתאים להם. על מה מבוסס התקדים בפסיקה נגד אביעד משה? בפסיקה המרשיעה את אביעד משה בסעיף ההתעללות חשיפה של הילד בבנו, למעשה קובעת השופטת רז-לוי כי , וכי מהות הפשע מהווה פשע בפני עצמו נגד אימו לאלימות בפעוט. התעללות נפשית היא השופטת הסבירה כי פסיקתה ניתנה לאחר שהשתכנעה שאכן אפשר לגרום נזק לפעוט, גם אם הוא לא ניזוק פיזית: "סברתי שלאחר סקירת הפסיקה, התעללות בקטין יכולה להתקיים ללא מגע פיסי כשמדובר בהתעללות נפשית במעשה אחד שיכול לגרום נזק לקורבן". בקביעה זו יש חיזוק לממצאי מחקרים שונים בנושא זה וגם לתובנות של מטפלים מתוך ניסיונם הרב – אין צורך לפגוע בשערה משערות ראשו של ילד כדי לגרום לו נזק נפשי. הפסיקה הקובעת כי משה פגע נפשית בבנו בכך שלא מנע ואף עודד אותו לצפות בפגיעה באימו מקפלת בתוכה הבנה על עולם הצרכים ההיקשרותיים הבסיסיים של ילדים. ילדים צעירים תלויים לחלוטין בהוריהם, וכאשר אחד מהוריהם נפגע והתוקף הוא ההורה השני, הילד מאבד את האמון הבסיסי בעצמו ובעולם, והבריאות הנפשית שלו ), עד כדי התמודדות עם 2013 , נתונה בסיכון לפגיעה (קרן סימני דחק עד כדי התמודדות עם סימני דחק בתר חבלתיים החיבור בין שני חלקי PTSD .)Saltzman, et al., 2005( הפסיקה מעביר את המסר התקדימי – חשיפה של ילדים לאלימות בין הוריהם היא בגדר התעללות נפשית, והיא מעמידה ילדים אלו בסיכון התפתחותי. נתון מעניין שקיבל גם הוא מקום בפסק הדין נגד אביעד משה הוא הדגשת גילו הצעיר של הילד בעת האירוע. ברור לנו, אינטואיטיבית, כי חשיפת פעוט למעשי אימה מסוג זה פוגעים בנפשו הרכה. גם המחקרים של שלושת העשורים האחרונים מלמדים אותנו שתינוקות ופעוטות תלויים בהוריהם לצורך ביטחונם הפיזי, אך לא פחות מזה – לביטחונם הפסיכולוגי, וכאשר התינוק נחשף לטראומה במסגרת היחסים הקרובה לו, יחסים אלו מושפעים ממנה ומשפיעים על התפתחותו ). לכן מתמיה שעד היום לא הייתה Sciaraffa et al., 2017(

.2001- חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א 3

נקודת מפגש I 34