מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 22 - ינואר 2022

איילת רזין בית אור

אך מי שמכיר לעומק את הדינמיקה של אלימות במשפחה יודע היטב כי הפער בין סוגי העבירות נישא רק בפיהם של משפטנים מפולפלים, וכי השלכותיהן על צילוק הגוף והנפש קרובות מאוד עד זהות. המונח 'גילוי עריות' חל על יחסים מיניים אסורים בין בני משפחה, ובכלל זה בין הורה לילד. ההשלכות הנפשיות של מעשי גילוי עריות באשר הן, בפרט כאשר מדובר בהורה של הנפגע הקטין, הן הרסניות, ולרוב נדרשות שנים רבות של טיפול ושיקום להחלמה מהן. המחוקק הכיר בקשר בין עבירות מין שונות במשפחה, וקיבץ אותן תחת סעיף חוק מאוחד: "עבירות מין במשפחה ובידי לחוק העונשין). אלא שחוק 351 אחראי על חסר ישע" (סעיף האפוטרופסות נצמד להבחנות נחרצות וברורות: אם הפגיעה כללה חדירה לגוף הילד, מדובר בעבירה של אינוס או מעשה סדום, אשר חוסה בהגדרות החוק. אך אם הפגיעה המינית לא כללה חדירה, ההגדרה המשפטית למעשה היא 'מעשה מגונה', הנתפסת כעבירה ברף חומרה נמוך יותר ואינה מקימה עילה לשלילת אפוטרופסות. זאת, על אף הנסיבות הזהות של ניצול האהבה והאמון שרוחש הקטין להורה. לדוגמה, ילדה אשר אביה 'רק' התחכך באיבריה האינטימיים עד סיפוקו במשך שנים תמשיך להיות נתונה להתעמרות וסחיטה באמצעות אפוטרופסותו של האב הפוגע. למעשה, גם אם הפגיעה כללה חדירה, אין ערובה לכך שכתב האישום לא יכלול עבירה מדרג נמוך יותר, בשל קשיים ראייתיים (זאת בשים לב לכך שבין כה וכה רובם המוחלט של התיקים ייסגרו עוד קודם להגשת כתב אישום). כל זה – בשל החלטת משרד המשפטים לחזור בו מהסכמתו לכלול את עבירת המעשה המגונה בחוק החדש, פחות מיממה לפני עלייתו להצבעה. ההסבר שניתן על ידי משרד המשפטים הוא שהעבירה של מעשה מגונה כוללת טווח רחב מאוד של מעשים, חלקם אינם בהכרח דורשים מגע פיזי לשם התגבשות העבירה, ושל'איום' שלילת האפוטרופסות עלול להיות 'אפקט מצנן' על הגשת תלונות ועל דיווחים עצמיים של הורים פוגעים, וכן להשפיע על מדיניות ההעמדה לדין של הפרקליטות. במענה לנימוקי התנגדות אלה נטען כי אפשר בנקל למתוח קו בין הנסיבות של 'מעשה מגונה' הנמצאות ברף גבוה מספיק ובין ההצדקה המוסרית של שלילת אפוטרופסות, כגון מעשים הכוללים מגע, משך הפגיעה, גילו של הקטין ועוד. למרבה הצער, הזמן הדוחק לא אִפשֵר לקיים דיון בנושא, וסעיף העבירה של מעשה מגונה הוסר מנוסח החוק.

יצוין עוד כי תופעת עבירות מין במשפחה סובלת מתת-דיווח ידוע. כך, אל מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית 12,000- פניות, מתוכן כ 50,000- מגיעות בכל שנה למעלה מ מן הפניות החדשות עוסקות בגילוי 10%- פניות חדשות. יותר מ מהתלונות שמוגשות 2% עריות על ידי הורה. לעומת זאת, רק למשטרה עוסקות בפגיעה מינית על ידי הורה. מדובר בתופעה מוכרת המעוגנת גם במחקרים, המראים כי הסיכוי לחשיפה של פגיעה מינית בידי הורה נמוך יותר מסוגים אחרים של פגיעה. המשמעות היא שלמרות כוונותיו הנכונות של החוק, הוא צפוי להשפיע על מתי מעט מהמשפחות הנפגעות, משום שההגדרה הנוכחית מצמצת עוד יותר את היקף המוטבים הטבעיים לחוק. השאלה, אם הרחבת תכולתו תייצר 'אפקט מצנן' להגשת תלונות, כטענת משרד המשפטים, או להיפך – תגביר מוטיבציה לדיווח בקרב משפחות אחרות שחוששות ממאבק משפטי מול אפוטרופוס קיים, תישאר פתוחה. שלילת האפוטרופסות – כלפי מי? ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי אשר דנה בחוק ראתה עוד דיון סוער במיוחד בהקשר של החלת התיקון, דהיינו שלילת האפוטרופסות, ביחס לכל ילדיו של הורה אשר הואשם בפגיעה מינית בילדו. בבסיס הצעת החוק הייתה ההנחה שהורה שפגע באחד מילדיו אינו יכול להיות הורה מיטיב כלפי שאר הילדים במשפחה. באופן מפתיע, ואף מקומם, הציג דווקא משרד הרווחה עמדה "לא יהיה נכון ששלילת האפוטרופסות תיעשה נוגדת שלפיה באופן גורף לשאר הקטינים במשפחה משום שאנחנו יכולים לראות לפעמים מופעים שונים של הורות ואנחנו רואים את זה 3 בתוך משפחות, שהורה פוגע בילד אחד ולא פוגע בילד אחר". התדהמה שהכתה במשתתפים הרבים שנכחו בדיון הייתה גורפת. לא נמצא ולו גורם מקצועי אחד שתמך בעמדה שהציג משרד הרווחה. היטיבה לבטא את העמדה הנוגדת הפסיכולוגית "ילד הקלינית איריס ישראלי, מומחית בטיפול בטראומה מינית: אחד כבר הוצאנו מהפה של הטורף, אז מה, אנחנו משאירים את הטורף עכשיו רעב? פנוי לטרף הבא?" שהרי גם אם ההורה הפוגע לא יפגע באופן פיזי בילדיו האחרים, הפגיעה קיימת מעצם היותו הורה שהתעלל מינית באח או אחות שלהם.

.1.12.2020 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי מיום 63 ' לפרוטוקול מס 18 ' עמ 3

נקודת מפגש I 42