מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 22 - ינואר 2022

"בשבילי הוא יותר לא אבא שלי"

1 דינה לוקץ

החקירה הקשה מכולן מכל החקירות שחקרתי, קשות ככל שהיו, חקירת ילד שהיה עד לרצח של אחד מהוריו היא ללא ספק החקירה המורכבת, המזעזעת והמטלטלת ביותר. לשמוע סיפורים קשים ועצובים מפי ילדים מדי יום ביומו זה דבר שבשגרה עבור חוקרי ילדים, שבמסגרת תפקידם פוגשים ילדים שנפגעו מינית או פיזית, או שחוו הזנחה, אך לשמוע ילד שמספר על רצח, משחזר את רגעי האימה, מדבר על פחד ומתאר חוויה של שיתוק וחוסר אונים, זו חוויה שונה מבכל החקירות האחרות. מדובר לא רק על התיאורים הקשים אלא על הילד עצמו הנתון במצוקה אדירה וחווה תחושות כגון הלם, דחק, ניתוק, כאב ובכי. מלאכתו של חוקר הילדים היא לגבות מהילד עדות ובד בבד לבצע את מלאכתו בעדינות וברגישות כדי לשמור על רווחתו הנפשית של הילד. בדרך כלל, מטרתו של חוקר הילדים היא להפסיק את הפגיעה בילד, למשל במקרה של ילד שהוריו מכים אותו. במקרה כזה החוקר יעודד את הילד לספר את אשר אירע לו, כך שעצם חשיפת הפגיעה בו תסייע בטיפול בו ותמנע מקרים נוספים של אלימות כלפיו. אך מה קורה כאשר הילד היה עד לרצח? גם אם הוא מצליח לשחזר לפנינו את מה שקרה, הרי את המצב כבר אי אפשר לשנות, אי אפשר למנוע וגם אין כל אפשרות להתערב בזמן... מדובר במצב בלתי הפיך. הילד שיושב מולי ישנם ילדים שנחקרים סמוך מאוד לאירוע הרצח, שעות אחדות לאחריו או בהמשכו של אותו היום, אחרים מגיעים אלינו לחקירה אחרי ה"שבעה" או אף בשלב מאוחר יותר. 1 דינה לוקץ היא עובדת סוציאלית בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי, .2006 עובדת כחוקרת ילדים בשירות לחקירות ילדים ומיוחדות מאז בשנתיים האחרונות היא מנהלת את תחום הפיתוח המקצועי בשירות.

iStock

I נקודת מפגש 57