מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 22 - ינואר 2022

"בשבילי הוא יותר לא אבא שלי"

, כך שיתפה אבל הוא עוד מעט יגלה ועולמו יתהפך עליו" חוקרת ילדים בתחושות שליוו אותה לפני חקירת שתי בנות צעירות שלא ידעו דבר על מות אימן. הרצון לשמור על הילד מפני הבשורה המרה, לדחות עוד קצת את הקץ, את הרגע שבו תתנפץ הבועה, יוצר דיסוננס בחוויה של חוקר הילדים – בין הרצון להגן, לעטוף ולחבק את הילד שחווה חוויה כה קשה, ובין הצורך להביא מידע כדי לקדם את החקירה ולפענח את הרצח. חוקר הילדים נדרש לריכוז גבוה במהלך החקירה, הוא ממוקד במשימה של גביית העדות מהילד, קשוב לדבריו, וכך הוא מוודא כי לא החמיץ פרט כלשהו. במהלך גביית העדות הוא מתמודד עם שאלות מורכבות שהילד שואל: מתי אימא תחזור? איפה נגור? מי יטפל בנו? למה זה קרה? שאלות שלעיתים אין אפשרות להשיב עליהן. מעבר לכך, חוקר הילדים חשוף לתיאורי פגיעה קשים שהוא נדרש לא רק להקשיב להם אלא גם לתשאל עליהם. במובן מסוים החקירה המובנית, החלוקה לשלבים שונים וההדרגתיות, כל אלה שומרות על החוקר ומאפשרות לו להמשיך בשיחה עם הילד על אף התכנים הקשים שעולים בה – בלי שתכנים אלו יערערו אותו או ישפיעו על תפקודו במהלך החקירה. ואולם רמת הריכוז הגבוהה הנדרשת בחקירות אלו מביאה "במובן מסוים את קצת מייד לאחריה לירידת מתח גדולה. , משתפת מתפרקת ומבינה פתאום עם מה התמודדת" חוקרת ילדים בחוויותיה לאחר החקירה. רק בסיום החקירה, כאשר מסכמים את דברי הילד (כלומר, מעלים על הכתב את מה שנמסר לנו בחקירה), קולטים את גודל השבר והטרגדיה, וזה השלב שבו התיאורים הקשים מהחקירה מתחילים לחלחל פנימה. כדי להתמודד עם כל זה, כל חוקר ילדים מפתח לו עם הזמן מנגנוני הגנה שמטרתם לשמור עליו ולאפשר לו להמשיך לבצע את עבודתו בצורה טובה ומקצועית למרות הקושי. מנגנוני התמודדות שונים ומגוונים מסייעים בהפחתת הטראומה ותשישות החמלה. ישנם חוקרי ילדים שיעדיפו לשוחח עם חבר או עם חברה ועצם השיתוף מקל עליהם ומסייע להם, אחרים יבחרו לשתף עמיתים למקצוע שחוו דברים דומים ויכולים להזדהות איתם ולהבין אותם היטב, ואילו עבור חוקרים אחרים יום חופש או זמן הפוגה כלשהו מהעבודה הם הדרך להתמודד. עם זאת, טובה ככל שתהיה דרך ההתמודדות של חוקר ילדים, החוויה המטלטלת והתיאורים המצמררים של חקירות עדים לרצח מלווים אותו עוד זמן רב. הוא תוהה מה עלה בגורלו של הילד, וממש כפי שהוא נשאל שאלות על ידי הילד, כעת הוא זה ששואל – אצל מי גר הילד ומי מטפל בו.

הורה אחד בקבר והשני בכלא לקראת ההליך המשפטי מגיעה גם ההזדמנות שלנו לשמוע ולבדוק מקרוב מה שלומו של הילד שחקרנו ומה קרה בחייו מאז מפגשנו האחרון איתו. על פי חוק, בסמכותו של חוקר הילדים לקבוע אם הילד יכול ומסוגל להעיד בבית המשפט, ובהתאם לכך יתיר או יאסור את מתן עדותו. בדרך כלל, כדי לבחון את יכולתו של ילד להעיד בבית משפט, אנו החוקרים נפגשים איתו כדי להתרשם ממנו ישירות ולשמוע את עמדתו. ואולם במקרים של ילדים עדים לרצח, לרוב לא ניפגש עם הילד, כדי לשמור עליו ולחסוך ממנו את המפגש הנוסף. את החלטתנו בנוגע להעדה בבית המשפט נגבש על בסיס חוות דעת מקצועית ועדכנית של אנשי מקצוע על מצבו הרגשי והנפשי של הילד. כאשר חוקר הילדים אוסר על העדת הילד בבית המשפט, הוא מעיד במקומו ומספר בפני בית המשפט על הילד שפגש, איך התרשם ממנו ומה הוא סיפר בחקירה. עדותו של חוקר הילדים במקומו של הילד מתאפשרת בזכות חוק ייחודי מסוגו בעולם, חוק פורץ דרך בכל הקשור להגנה ושמירה על ילדים .1955 ) בהליך הפלילי – החוק לתיקון דיני ראיות (הגנת ילדים וכך קורה ברב המקרים של ילדים שהיו עדים לאלימות ההליך המשפטי, הדיונים בבית המשפט ולבסוף גזר הדין, כל אלה מהווים עבור רבים – בהם גם חוקרי הילדים – סגירת מעגל. חקירה לא צפויה שהחלה בלילה אחד באה כעת לסיומה, לפחות מההיבט המשפטי. אנחנו רוצים לחשוב שלנוכח הטרגדיה שהתרחשה עצר כל העולם מלכת, והאובדן יטלטל את העולם כולו. לפעמים זה קורה, לפחות לפרק זמן מסוים, כאשר בכל כלי התקשורת מדברים על הרגע הנורא שבו נגדעו חייו של אחד ונהרסו לגמרי חייו של אחר. ואולם בסופו של דבר כולם חוזרים לשגרה או למשבר הבא, כולם מלבד הילד ומשפחתו; הילד שבאחת איבד שניים – הורה אחד בקבר והשני בכלא. לילדים אלו אני מקדישה מאמר זה. אני רוצה להודות לחוקרות הילדים המסורות לולו נאסר, אילת גושן וכרמית חמו, שלצורך כתיבת המאמר הזה שיתפו אותי בחוויותיהן ובתובנותיהן וכן בניסיונן בחקירת ילדים עדים לרצח. תודה גם לכל חוקרי הילדים של השירות לחקירות ילדים וחקירות מיוחדות, שעושים מלאכתם נאמנה ונותנים לכל ילד את ההזדמנות להשמיע את קולו!

I נקודת מפגש 59