מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 23 - יולי 2022

פולה דוד

התוצאות הקשות של טראומה. אנשי טיפול בארץ לומדים בלימודיהם לנקוט עמדה פסיבית יותר בטיפול, והם מעדיפים לעודד את המטופלים, קטנים וגדולים כאחד, "לפתור את הבעיות שלהם בעצמם" בלי להציע מידע או עצות, בכוונה להעצים את המטופל. גישה אקטיבית יותר לעיתים נראית להם חינוכית או ישירה מדי. ואולם מידע על ההשפעות של טראומה מאפשר נורמליזציה של סימפטומים – ילדים אינם טיפשים, משוגעים או רעים, אלא מגיבים למה שקרה להם, כמו ילדים רבים אחרים. אפשר להשתמש בפסיכו-חינוך עם הורים, כדי שיבינו כיצד הטראומה משפיעה על ההורות וכיצד אפשר לעזור לילדיהם ולעצמם, ועם הילדים עצמם. אפשר להשתמש בו בפגישות אינדיווידואליות עם ילדים או בקבוצות. יש דוגמאות מצוינות של חומרים פסיכו-חינוכיים לילדים ולמתבגרים במיוחד, ובכלל זה סרט בשם "לעולם אל תוותר" ), וחוברת עבודה לילדים Never Give Up) (NCTSN, 2017( על טראומה מורכבת, הנקראת 12 החל מגיל "What is Complex Trauma? A Resource Guide for Youth and those who Care about Them" (Spinazzola .)et al., 2017 עידוד אינטראקציות מהנות בין ילדים ובין מי שמטפלים בהם עבור ילדים ומשפחות שעוברות אירועים טראומטיים, הנאה הדדית היא מצרך יקר. טראומה משפיעה על הקשרים בין הורים לילדיהם, והדבר עלול להתבטא בחוסר ויסות הדדי, בהתנהגות סימפטומטית קשה של ילדים, בקושי בתפקוד הורי רפלקטיבי, ועוד. כל אלה עלולים לגרום להתרחקות של הורים וילדים או לקונפליקט מתמשך. הנאה משותפת מאפשרת לילדים להרגיש בטוחים עם הוריהם ולזכות מחדש לאינטימיות שלעיתים הולכת לאיבוד באירועים טראומטיים. אנשי מקצוע יכולים להצביע על רגעים של הנאה ולחגוג אותם, ולייצר הזדמנויות להיווצרותם. עידוד של כוחות עידוד של מסוגלות וכוחות הוא עיקרון מנחה של טיפול מבוסס עקרונות של טראומה. אך לעיתים קרובות לא שמים דגש ראוי על כוחות בגלל ההשפעות הקשות של טראומה על ילדים ובגלל הסימפטומים השליליים שלהם. חיוני להצביע על כוחות של ילדים, להדגיש, לעודד ולנתב כוחות אלה – תוך-אישיים, בין-אישיים, קוגניטיביים, רגשיים, וגם כישרונות, ולהתייחס לשאלה מה מקדם חוסן, ומה גורם לילדים מסוימים להיות בעלי חוסן רב יותר מאחרים בהתמודדות עם אירועי חיים שליליים.

חשוב שלא נדע אותו אם לא נשאל, והוא גם מעביר מסר לילדים ולהוריהם – שהנושא אינו מפחיד או מרתיע אותנו ושזה מקום השני מתרחש מתוך שאפשר ואף רצוי לדבר על טראומה. , כאשר אנשי מקצוע מכירים בכך שהטראומה הקשר עם הילד התרחשה ונותנים תוקף להשפעתה המזיקה על הילד. עיקרון חשוב בטיפול מוכוון טראומה הוא הדיבור על האירוע עצמו שגורם לסימפטומים – "מה קרה לך?" ולא ההתמקדות אך ורק בסימפטומים – "מה לא בסדר איתך?" זאת, כדי להדגיש שהתנהגות קשה נובעת לעיתים קרובות מאירועים קשים. דגש על האירוע וקישורו להתנהגות הסימפטומטית מסייע לילדים - שממילא מרגישים, כאמור, משוגעים, טיפשים ורעים – לתת פשר לסימפטומים שאינם ברורים גם להם. ) מציע דרך Lieberman et al., 2015( CPP ה"משולש" של ישימה ופרקטית להתייחס לטראומה של ילדים בכל מגע איתם. איש המקצוע מתייחס לאירוע שקרה ("שמעתי שקרה..."), לרגשות ולסימפטומים של הילד בעקבות האירוע ("ומאז את/ אתה בוודאי מרגיש/מרגישה/מתקשה..."), וב"צלע" השלישית מציע עזרה ותחושת תקווה ("יחד נוכל לדבר על זה / לשחק ביחד, כדי שתרגיש טוב יותר", "אני / דמויות ההתקשרות / מסגרת הטיפול ננסה לדאוג לכך שתהיה בטוח"). כל מבוגר שפוגש ילדים או בני נוער יכול להשתמש במשולש כדי לתת תוקף לאירוע, לסימפטומים שמתעוררים בעקבותיו, ולהצגת המבוגר כדמות שרוצה להיטיב עם הילד ולשפר את מצבו. דגש על ויסות רגשי עבודה על ויסות רגשי היא חלק מרכזי בהתערבויות המתמקדות בטראומה, וקיימים אין-סוף כלים, התערבויות, אפליקציות וחומרים חינוכיים המלמדים הן על מיומנויות ויסות והן על "קרוב המשפחה" של הוויסות – קשיבות (מיינדפולנס). חשוב להבין את מרכיבי הוויסות – כיצד הוא מתפתח בילדות, וכיצד לקדם אותו בקשר הטיפולי כאשר מטפלים "משאילים" את יכולות הוויסות שלהם לילד או להורה שחווה טראומה, בתהליך של ויסות בשניים. ואולם עבודה על ויסות אינה מתרחשת רק באמצעות תרגילים אלא גם מתוך הקשר הטיפולי, כאשר איש המקצוע בודק בעקביות כיצד ההתערבויות שלו מתקבלות, ומדייק אותן כדי להתאימן ליכולת הוויסות העכשווית של הילד או של המשפחה. פסיכו-חינוך הדיבור על טראומה עם ילדים מאפשר ללמד אותם מה קרה להם, כיצד זה השפיע על חייהם ומה עוזר להתגבר על

נקודת מפגש I 20