מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 23 - יולי 2022

נעמה זקס, ענת בשור ודפנה טנר

כי הם סבורים שנתנו משקל פחות לחוויית הפגיעה שלהם משום שחשו תלות במרחב הווירטואלי, ולכן חשבו כי עליהם להשלים עם הסכנות שהמרחב הזה מייצר. תמה מרכזית שעלתה בכל אחת מהאוכלוסיות האלו הייתה קיומו של "סוד" בסיסי וראשוני יותר מהסקסטורשן, כלומר, דבר נוסף שנאלצו הנפגעים להסתיר אשר במידה רבה "צבע" את האופן שבו חוו את הסחיטה המינית ברשת. עצם השימוש במרחב האינטרנטי, שאינו מקובל בחברה שהם משתייכים אליה או שהוא מפר ערכים חברתיים (למשל, נטייה מינית או יצירת קשר עם בן המין השני). וכך המשתתפים שהשתייכו לקבוצות הללו חשו "לכודים" ותיארו תחושה שיש להם "הרבה מה להפסיד" מחשיפת המקרה. לעיתים קרובות החשש המהותי של אותם מרואיינים לא היה חשיפת הפגיעה עצמה אלא החשיפה של אותו "סוד" נוסף, אשר יתגלה עם חשיפת הפגיעה. כמובן, דבר זה עיכב או מנע את חשיפת הסקסטורשן והכשיר את הקרקע להמשך הפגיעה. עוד עלה מדבריהם של המשתתפים כי לא רק גודל האיום משתנה לפי הקבוצה שאליה השתייך המרואיין אלא גם טיבו והחומר שבו נעשה שימוש כדי לסחוט את הנפגעים. בחברות שבהן נהוג להקפיד על צניעות, גם תכנים חושפניים פחות היו חומר מספק לסחיטה, וההשפעה של האיום בחשיפתם הייתה דומה לזו של איום בחשיפת תכנים "חשופים" הרבה יותר באוכלוסייה הכללית. לעיתים הספיק גם פרט מסוים על הנפגע – השתייכותו לקהילת הלהטב"ק כדוגמה, או העובדה שצרך תכנים פורנוגרפיים בחברה החרדית והערבית – כדי להפעיל עליו או עליה לחץ משמעותי שאפשר את סחיטתו. לדוגמה, איום בחשיפת תמונה של משתתפת ערבייה דתייה ללא חג'אב היה שווה ערך לפרסום תמונות עירום עבור משתתפים חילונים. עוד תמה שעלתה בעוצמה רבה הייתה תחושת האשמה המוגברת בקרב אוכלוסיות ייחודיות אלו. יש לציין כי תחושת האשמה עלתה מדבריהם של מרואיינים רבים, ולא רק בקרב אלו המשתייכים לאוכלוסיות הייחודיות, אך עוצמתה וטיבה היו שונים. בני נוער וצעירים המשתייכים לאוכלוסיות ייחודיות נטו להרגיש כי הסקסטורשן שחוו היה "עונש" וש"מגיע להם" על "חטא" שביצעו, ועל כן הם נטו שלא לזהות את הפגיעה ושלא להכיר במלוא חומרתה. הם הצדיקו את הפוגע ואת הפגיעה וייחסו לעצמם את האחריות לה. היו בקרב המרואיינים שסיפרו כי קיבלו אישוש לתחושה זו כאשר ניסו לחשוף את הפגיעה לפני אדם קרוב, והוא בתגובתו ייחס להם התנהגות מסכנת או חורגת מהגבולות המקובלים בחברה. כך לדוגמה עלה במקרים שבהם הנפגעים שלחו תמונות בעלות אופי מיני של עצמם או נפגשו לבד עם בן המין השני בחברות שבהן לא נהוג לעשות כן.

הנפגע הציג את הפוגע כמישהו שהוביל אותו המפתה בדמות לסיטואציה מינית וגרם לו לשלוח מרצונו תכנים בעלי אופי מיני. לדוגמה תוארו כמה אירועים שהוצגה בהם דמות אישה יפת מראה המביעה עניין בגבר ומפתה אותו לבצע אקט מיני אל מול המצלמה או לשלוח תכנים מיניים. לאחר מכן, באמצעות אותם סרטונים, מתבצעת הסחיטה. הוצגה כפוגע שמשקר לגבי פרטיו האישיים, המתחזה דמות מינו או מראהו החיצוני. הנפגע חושב שהוא מדבר עם אדם מסוים אך הוא מישהו אחר, והקשר ביניהם יכול להיות קצר מועד או לאורך תקופה ארוכה מאוד. היא דמות המבוססת על קשר עם הפוגע התמים דמות הנפגע. כלומר, אדם שיש לנפגע היכרות מוקדמת עימו (שכן, קרוב משפחה, חבר לשכבה). לכן במרבית הפעמים הנפגע אינו חושד במניע טרום הסחיטה ואינו משער לעצמו שהוא זה שיכול לפגוע בו. ממצאי מחקר סקסטורשן בקרב "סוד בתוך סוד": אוכלוסיות ייחודיות בממצאי המחקר בלטו שלוש קבוצות אוכלוסייה בעלות מאפיינים ייחודיים: להטב"ק, ערבים וחרדים. אוכלוסיות אלו שונות זו מזו באופן מהותי ואינהרנטי, אך הן גם חולקות מאפיינים הנוגעים לבסיס של חוויות נפגעי הסקסטורשן. במידה רבה משתתפים המשתייכים לקבוצות אלו, וחוו סקסטורשן, תיארו כי בעצם השימוש שעשו במרחב הווירטואלי הם פעלו בניגוד לנורמות החברתיות הרווחות בחברה שהם שייכים לה, והייתה לכך השפעה משמעותית על חוויות הפגיעה שלהם. מדבריהם של משתתפים אשר השתייכו לאחת משלוש האוכלוסיות הללו עלתה תפיסה ייחודית של המרחב הווירטואלי. האינטרנט תואר על ידם כמרחב המאפשר להם למצוא אנשים דומים להם, החיים או פועלים באופן שאינו עולה בקנה אחד עם ציפיות החברה שאליה הם משתייכים. עבור מרבית המרואיינים מקבוצות האוכלוסייה הייחודיות המרחב הווירטואלי תואר כמרחב היחיד שבו יכלו לחקור את המיניות שלהם, ולמצוא קבוצת שווים ותחושת שייכות. על כן חשוב שלא לראות מרחב זה רק כמרחב מסוכן, אלא גם כמשחרר ומאפשר. ועם זאת, המשתתפים תיארו תחושות מעורבות כלפי מרחב זה; מצד אחד – הוא אפשר להם להביע את עצמם, לחקור, להשתייך, ומנגד – השימוש בו נתפס לעיתים קרובות כאסור או פסול על ידי החברה שהם משתייכים אליה, והיה מלווה ברגשות אשם כבדים. היו מרואיינים שאף סיפרו

נקודת מפגש I 34