מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 23 - יולי 2022

"חייבים לספר את זה, מישהו צריך לדעת"

איפה אתם? למה... איך את לא רואה שאין לי חברים? ועבודות קבוצתיות אני תמיד מבקש לעשות לבד... וטיולים אני לא רוצה ללכת רק אם מכריחים אותי אז כאילו... משהו לא תקין... זה לא ילד סטנדרטי... כאילו כל הכתובות היו אצלי, הכול היה על הקיר, וכאילו אף אחד לא לקח את זה בידיים ודובב אותי..." בשלושתאופני החשיפההללו אפשר לראותאתהקונפליקטים הפנימיים של הנפגעים באים לידי ביטוי. מכיוון שהנפגע עצמו מחזיק בשתי תפיסות מנוגדות כלפי עצמו ביחס לפגיעה – הוא רואה בעצמו גם קורבן לפגיעה אך גם אשם בה, הוא מגשש כדי לקרוא את השטח לפני שהוא חושף באמת את הפגיעה. הוא אינו יודע איך הסביבה שלו תתייחס לפגיעה, ואם יראו בו אחראי למה שקרה. כאן חשוב לציין כי תחושת האשמה היא תחושה שנחקרה רבות בספרות המקצועית בהקשר של פגיעות מיניות בכלל ובילדים בפרט. תחושת האשמה מסדרת את ה"היגיון" לסיבת הפגיעה. כאשר יש ניסיון לצקת היגיון בפגיעה, למרבה הצער לעיתים קרובות זה יהיה על ידי קבלת אשמה. האשמה נוטעת ;2012 , סדר בעולם, ושומרת עליו כמקום בטוח וצפוי (פרחי .)2013 , שוורצברג וזומר במקרה של סקסטורשן תיארו משתתפי מחקרנו תחושת אשמה מועצמת לנוכח העובדה שהם נסחטים באמצעות תמונות וסרטונים שהם עצמם שלחו אל הפוגע. חשוב לציין כי עבור הנפגעות והנפגעים מאפייני המרחב האינטרנטי נתפסו ככאלו שאפשרו וסייעו לפגיעה להתרחש, אך באותה נשימה, אותם מאפיינים אפשרו וסייעו בהתמודדות, בהבנת הפגיעה, ולעיתים בחשיפה ובהעלאת מודעות. כך לדוגמה הנפגעים השתמשו באינטרנט כדי לגייס תמיכה או לייצר איום מנגד כלפי הפוגע. חשוב לציין שקונפליקטים או רגשות אשם מלווים נפגעים מינית באופן כללי, ועם זאת הם מקבלים מופע ייחודי כאשר מדובר בתופעת הסקסטורשן. ארבע דמויות מרכזיות בד בבד זיהינו במהלך ניתוח הראיונות שדרכן הנפגעים ראו את הפוגע: דמות רומנטית, מפתה, . מתחזה ותמימה התאפיינה לרוב בשיח רגשי בין הפוגע לנפגע. הדמות הרומנטית ההיכרות הייתה לעיתים קצרה ומתוך רצון ואמונה בהתכתבות רומנטית, ולעיתים בתוך הקשר של מערכת יחסים ארוכה ואינטימית. לדוגמה, נפגעת סיפרה שכאשר רצתה לסיים את הזוגיות שהייתה בה, בן הזוג השתמש בתמונות מיניות שלה כדי לסחוט אותה ולהשאירה בזוגיות שלהם.

מתנהל, והיא מצאה את עצמה חסרת אונים ונטולת יכולת לתת אמון בכוונותיהם של אחרים. מניתוח הראיונות זיהינו כי לאחר הפגיעה הנפגעים שנית, בין הרצון להסתיר את הפגיעה מול מפתחים קונפליקט פנימי . קונפליקט זהעלה כאמור גםמעצםפנייתם הרצון לחשוףאותה של נפגעים אל החוקרות, אך בלא רצון להתראיין למחקר. ייתכן כי הוא נובע מתחושת האשמה הקשה שעלתה אצל הנפגעים, אשר בלטה במהלך ניתוח הראיונות, מכיוון שמנקודת מבטם הם "שיתפו פעולה" עם הפוגע, למשל – כאשר שלחו תכנים מיניים. קונפליקט זה, בין הרצון להסתיר ובין הרצון לחשוף, מופיע בשכיחות גבוהה בספרות המקצועית והמחקרית על נפגעי פגיעה מינית ככלל. הסוד הוא חלק אינטגרלי מהפגיעה, .)2013 , והוא זה שמשמר את המשכיותה (שוורצברג וזומר במקרה של סחיטה מינית ברשת, משקל הסוד גדל עוד יותר לנוכח העובדה שהנפגעים עצמם נסחטים כדי שסודם יישמר. מול הרצון להסתיר קיים בנפגעים הרצון שיראו את הפגיעה, שמישהו יבחין שמשהו לא תקין אצלם, שיקבלו תמיכה ותוקף לפגיעה, שיאפשר את הסדרת הקונפליקט בין הקורבן לאשם. אצל משתתפי המחקר שלנו מצאנו שלושה אופני חשיפה גישוש לחשיפה, חשיפה במקביל של אירועי סקסטורשן: לשמירה על הסוד, וחשיפה עקיפה. נעשה על ידי זריקת הערות, שאילת שאלות הגישוש לחשיפה או פעולות קטנות שדרכן הנפגע "בודק את השטח". תוארה על ידי המשתתפים החשיפה במקביל לשמירה על הסוד כחשיפה במרחבים או במסגרות מסוימות אשר מאפשרות לנפגע להמשיך לשמור על סוד הסחיטה מפני חשיפה במרחבים שבהם הוא עדיין אינו מרגיש בטוח לחשוף אותו. לדוגמה, אחת הנפגעות סיפרה בריאיון כי אימה שמה לב שמשהו עובר עליה, ושאלה על כך. הנפגעת אמרה כי לא הייתה מסוגלת לשתף את אימה, אך זה הוביל לכך שהיא שיתפה את חברתה בתנועת הנוער, וזו אמרה לה: "חייבים לספר את זה, מישהו צריך לדעת", אבל היא החליטה שלא לספר. כך השאירה את החשיפה רק במרחב חברתי אחד, ולא בשום מרחב אחר. החשיפה היא במעשים שקוראים לעזרה, בחשיפה עקיפה, אך ללא חשיפה של הפגיעה. לדוגמה, אחד הנפגעים סיפר כי נהג לגנוב כסף מאימו כדי לשלם את דמי הסחיטה. היום, , הוא מספר על האכזבה מכך שלא ראו את 20 כשהוא בן "למה לא שאלת? למה לא חפרת? הילד התנהגותו החריגה: שלך גונב כסף את לא שואלת אותו למה? לאן הכסף הזה הולך? את לא רואה שאני בדיכאון? שאני לא יוצא מהבית? שאין לי חברים? אתם לא רואים את זה? איפה אתם כאילו?

I נקודת מפגש 33