מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 23 - יולי 2022

יעל שרר

הסיבה לכך שהיה אסור לנפגעת אלימות מינית בילדות לחשוף את שמה ואת פניה היא שהחוק נועד להגן על הנפגעות מחשיפה של גורמים אחרים, ואיש כלל לא העלה בדעתו מצב דמיוני שבו נפגעת אלימות מינית בילדות, ועוד מאבא, תרצה להגיד את זה על עצמה. כמו בהרבה דברים אחרים, הם טעו. והם טעו כי הם מעולם לא שאלו אותנו, הנפגעות והנפגעים, מה אנחנו מעדיפים לעשות. כנסת ישראל וקריית הממשלה הן המקום שאליו אני מכוונת את הקול שלי, וזו גם נקודת המבט שאני מביאה אל דיוני הוועדה הציבורית. את הדרישות, הזעקות, התלונות והטעויות יש להביא לפתחה של הרשות המבצעת. זו אחריותה לתקן עבור האזרחים האלו, ואנחנו המונים. יש שטוענות שאי אפשר לפרק את בית האדון בכלי האדון, אבל אני מוצאת שכלי האדון יעילים מאוד בשבירת קירות הבית שלו. בעזרת הכלים שלו אני גם ארחיב את החצר, נשתול גינה, ובחורף הבא אני מתכננת לחפור בריכה אולימפית ולרצף הכול בדֶק עץ – כל דבר שישפר את טיפול המדינה בנפגעי ובנפגעות אלימות מינית ויציב את הנושא בראש סדר העדיפויות. לשם המטרה הזאת הקמתי את הלובי למלחמה באלימות מינית, כדי שייצג את קולם של נפגעים ונפגעות מאלימות מינית, בגוף ראשון, ואני גאה בכך שאנחנו בחזיתה של מהפכה ושמכון חרוב הוא שותף אמת שלנו בעשייה הזאת. ,2021 את מושב החורף של הכנסת, שהתחיל באוקטובר פתחנו ברגע היסטורי ובהפגנת כוח עצומה של נפגעות ונפגעי אלימות מינית: הכנסת ציינה, לראשונה בתולדותיה, את יום המלחמה באלימות מינית. נשמע מוזר, אבל הכנסת מעולם לא ציינה יום כזה. אלימות מינית תמיד נבלעה באלימות נגד נשים, אלימות במשפחה, יום האישה. ומה עם נפגעים גברים? ומה עם מי שלא נפגעו במשפחה? ביום הזה כל ועדות הכנסת והמליאה דנו במלחמה באלימות מינית ושמעו עדויות של נפגעות ונפגעים על טיפול המדינה בנו. התפרסנו בין ועדות הכנסת והצגנו תוכניות לרפורמות מקיפות במערכות הבריאות, הרווחה והמשפט. ערכנו באודיטוריום הכנסת כנס שכלל אף הוא בעיקר עדויות. אחרי הצהריים עסקה גם המליאה בנושא זה. בדוח של הוועדה הציבורית דנו בוועדה לזכויות הילד, וכמו בוועדות האחרות הקול המרכזי בדיון היה של נפגעים ונפגעות שהיו שותפים בעבודת הוועדה. הם נשאו דברים בכנסת כבעלי ידע ומומחיות. לא כקורבנות. לא כמי שיש הצדקה לעלוב בהם, לחקות אותם או ללעוג להם.

כשהצגנו את הדוח בבית הנשיא הצטלמנו, נפגעים ונפגעות וחברי הוועדה, עם הנשיא יצחק (בוז'י) הרצוג, ואז, ברגע שלא תוכנן מראש, חברי וחברות הוועדה זזו הצידה ורק הנפגעים והנפגעות הצטלמו עם הנשיא. אני מודה שבכיתי. למה שאתבייש לבכות ברגע הזה? השתתפות בהדלקת משואה קיבלתי שיחה משר התרבות 2022 בבוקר אחד באפריל והספורט, חילי טרופר, שבישר לי שנבחרתי להשיא משואה בטקס הממלכתי בהר הרצל ביום העצמאות. קשה לי להסביר את התחושות שמילאו אותי. ברור שעליתי לשם לא בתור יעל שרר אלא כמי שמייצגת את כל מי שנפגעו מינית – אלה מבינינו שיכלו ורצו לדבר על הפגיעה וגם אלה שלא. זאת לא הייתה משואה שלי, יעל שרר, אלא של כל נפגע ונפגעת אלימות מינית בילדות. אפשר להגיד שזה רק אקט סמלי, אבל סמלים חשובים. המדינה מסמנת בעזרתם את סדר היום הציבורי שלה. עם המשואה הזאת היא מנכיחה, לא סתם במרחב הציבורי אלא בלב הממלכתיות הישראלית, דיבור על פגיעה מינית, בגוף ראשון ובפנים גלויות. לצידי עמד על הבמה מפקד הימ"מ, סמל הכוח והעוצמה של מדינת ישראל, והוא עמד שם בפנים מוסתרות, עם אות אחת שמייצגת אותו, מ'. ואני, שנפגעתי מינית על ידי אבא שלי, שהייתי צריכה לתבוע כדי לדבר, עמדתי שם בפנים גלויות. "לא אנחנו נסתיר את פנינו", אמרתי, וגם לא נשתיק את קולנו. לא ידברו עוד מעל ראשנו, יצטרכו לדבר איתנו. עשינו דרך ארוכה יחד, המדינה ואני. הממסד ואני. אנשי הטיפול ואני. לא תמיד היינו שותפים, אבל אנחנו צריכים להיות. איתי או בלעדיי, אי אפשר עוד לחזור אחורה, נצטרך להמשיך לצעוד כששומעים את קולם של הנפגעות והנפגעים. אין עוד עלינו בלעדינו. לאחרונה מצאתי את עצמי עובדת בצוות מקצועי סוף דבר, עם אותה מרצה מאותו כנס של מכון חרוב. לא אמרתי לה דבר וגם לא על הפנייה שלי אל מכון חרוב שהובילה לשנים של שיתוף פעולה היסטורי שמשנה את פני החברה בישראל ואת היחס של משרדי הממשלה לנושא. אחרי אחת הישיבות היא פנתה אליי ואמרה לי שאני עושה מהפכה אז עניתי לה שיש לה חלק במהפכה הזאת. חיבקתי אותה.

נקודת מפגש I 42